ע"פ 6185/14 הרב יהודה גליק נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ג' סקפה-שפירא ) מיום 13.9.2014, שלא לפסול עצמו מלדון במ"י 14504-09-14.

2.

ביום 4.9.2014 נחקר המערער בידי משטרת ישראל בחשד כי תקף אישה מוסלמית בקרבת הר הבית. באותו יום הובא המערער בפני בית משפט השלום בירושלים, בבקשה להטלת תנאי שחרור בערובה. בהחלטה שניתנה באותו מעמד, הורה בית המשפט (כבוד השופטת ג' סקפה-שפירא ) על שחרורו של המערער בתנאים מגבילים. ביום 10.9.2014 הגיש המערער לבית המשפט בקשה לדיון חוזר, אשר נקבעה לדיון ביום 17.9.2014.

3.

לאחר שנקבע מועד הדיון הגיש המערער בקשה לבית המשפט בה ביקש, בין היתר, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו, וזאת בשל שתיים: האחת , כי במסגרת תפקידה הקודם כפרקליטה, ייצגה כבוד השופטת סקפה-שפירא את המדינה כנגד המערער, בעניין הרחקתו של המערער מהר הבית, ועל כן היא מנועה מלשבת בדין, זאת לפי סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ). האחרת , כי במסגרת תפקידה ייצגה כבוד השופטת את המדינה כנגד בא כוחו של המערער, בתיק אשר עדיין מתנהל, ושכבוד השופטת אף עשויה להידרש להעיד בו, ועל כן היא מנועה לשבת בדין, מתוקף סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט.

4.

בהחלטתו מיום 13.9.2014, דחה בית המשפט (כבוד השופטת ג' סקפה-שפירא ) את הבקשה. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, רק לאחר שניתנה החלטה מסויימת על ידו. לגבי ההליך כנגד המערער, ציינה כבוד השופטת כי לא עלה בידיה להיזכר בפרטי התיק או בדיון בבית המשפט, בהדגישה כי אותו דיון התרחש כחמש וחצי שנים לפני הגשת בקשת הפסלות. בעניין ההליך כנגד בא כוחו של המערער, ציינה כבוד השופטת כי זכורה לה הגשת כתב אישום נגד אדם ששמו כשם בא כוח המבקש, אולם פרטי התיק אינם זכורים לה, ואף הדגישה כי כתב האישום המדובר הוגש לפני כעשור. נוכח זאת קבע בית המשפט כי אין חשש למשוא פנים בעניינו של המערער.

5.

יצוין, כי בדיון החוזר (אשר הוקדם לבקשת המערער ליום 16.9.2014) ביטל בית המשפט את התנאים המגבילים שהוטלו על המערער, אך החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת נ' בן אור ) אשר החזיר את התיק להמשך הליכים בבית משפט השלום בירושלים. נוכח זאת הגיש המערער, לבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ג' סקפה-שפירא ), בקשה לעיון נוסף בתנאי שחרורו.

6.

על החלטת בית המשפט מיום 13.9.2014 הוגש הערעור שבפניי, בו חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות.

7.

דין הערעור להידחות. סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט מורה, כי שופט לא יישב בדין

אם בטרם התמנה לשופט, היה מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו, כבא כוח. אין זה המצב בענייננו. ההליכים אשר לגביהם מלין המערער התרחשו לפני שנים רבות, ולא הוצגה על-ידי המערער כל ראיה המקשרת אותם להליך המתנהל בענייננו, למעט דמיון בין חלק מההליכים. יתרה מכך, הלכה היא, כי אין לפרש את הסעיף הנזכר לעיל ככזה המקים עילת פסלות רק בשל העובדה שבעל דין לקח חלק בהליך משפטי בו השתתף גם השופט, עת עסק הוא בעריכת דין, בין אם היו באותו צד של המתרס ובין אם לאו. עילת פסלות תקום רק אם קיים חשש ממשי למשוא פנים, על פי נסיבותיו של כל מקרה (ראו, למשל, ע"פ 3512/14 דג'לדטי נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (20.5.2014); ע"פ 1892/09 סרוסי נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (23.6.2009) (להלן – עניין סרוסי ); ע"א 6758/13 ברייטברט נ' מרכז משען בע"מ (חל"צ) , פיסקה 7 (16.10.2013); ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט , פיסקה 4 (16.1.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 284 (2006)).

8.

במקרה דנא, שימשה כבוד השופטת סקפה-שפירא כתובעת מטעם המדינה כנגד המערער, בהליך אחר, אשר אין לו כל קשר ישיר להליך שבסיס הבקשה שבה עסקינן. נתוני המקרה אינם מקימים עילת פסלות. כבוד השופטת קבעה בהחלטתה כי ההליך המדובר התנהל לפני יותר מחמש שנים, וכי הוא לא הותיר בה כל רושם מיוחד עד כדי שהיא כלל איננה מצליחה להיזכר בפרטיו. המערער לא הציג כל ראיה המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, וכפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, אין בתחושות סובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 4304/13 זמיר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (27.6.2013)).

9.

כך גם לגבי סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט, אשר קובע עילת פסלות כאשר: " יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי... ". עילת הפסלות שבסעיף זה קמה רק לנוכח עניין ממשי , אותו יש להוכיח בנתונים אובייקטיביים (ראו, למשל, ע"פ 4304/13 זמיר נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (27.6.2013); עניין סרוסי , פיסקה 6). המערער טוען, כי לכבוד השופטת קיים עניין ממשי בהליך המתנהל כנגד בא כוחו, ועל כן עליה לפסול עצמה מלשבת בדין, אך הוא לא סיפק כל ראיה אובייקטיבית העשויה להעיד על עניין ממשי כאמור. כבוד השופטת ציינה בהחלטתה כי אף מאותו הליך, אשר מעורבותה בו נסתיימה לפני יותר מעשור, אין לה כל זיכרון למעט שמו של בא כוחו של המערער. נסיבות אלה אינן מקימות עילה לפסילה.

10.

סיכומו של דבר, באתי למסקנה כי הטענות שהועלו בערעור אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את פסילתה של כבוד השופטת סקפה-שפירא מלשבת בדין. הערעור נדחה איפוא, בלא שהמשיבה נדרשה להשיב.