ע"פ 6199/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.6.2009 בת"פ 8061/07 (כבוד השופט א' ביתן ).

כנגד המערער הוגשו כתבי אישום המייחסים לו שתי עבירות של קבלת רכב או חלק גנובים, לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ), ועבירה של מסחר ברכב או בחלק גנובים, לפי סעיף 413 יא' לחוק העונשין. על פי הנטען בכתבי האישום המערער מכר רכב גנוב אשר סימני הזיהוי שלו זוייפו לסוכן משטרתי תמורת 5,000 ש"ח. כמו כן נטען כי ביום 13.12.2006 נסע המערער בקרית גת ברכב משא אשר נגנב זמן קצר קודם לכן מבעליו. במהלך הנסיעה שוטר סימן לו לעצור, אולם הוא לא נענה לקריאתו והחל להימלט ובהמשך ירד מהרכב וניסה לברוח מהמשטרה.

בתחילה הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המערער בעובדות כתבי האישום והמשיבה תעתור ל-12 חודשי מאסר וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. בנוסף הוסכם על קנס בסך 10,000 ש"ח. בהמשך הודיע המערער כי ברצונו לחזור בו מהודייתו מכיוון שלטענתו הוא פעל כסוכן משטרתי כאשר ביצע את העבירות הנטענות בכתבי האישום. בית המשפט נעתר לבקשה והתיק נקבע לשמיעת הראיות. בהמשך, לאחר שהחליף ייצוג הוא החליט להודות בעובדות כתבי האישום והמשיבה הסכימה לקיים את הסדר הטיעון בשינוי גובה הקנס המוסכם, והוא נקבע על סך 15,000 ש"ח.

על יסוד הודאתו הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי במיוחס לו, וביום 23.6.2009

נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המערער חמורים ביותר והם חלק מתעשיית גניבות הרכב שיש להילחם בה. בנוסף עומדים לחובתו עברו הפלילי והתנהלותו בזמן המשפט אשר גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבה יכלה לחזור בה מהסדר הטיעון לאור התנהלותו אולם לא עשתה כן ויש בכך משום התחשבות משמעותית והקלה עם המערער. בנוסף נקבע שיש לקחת בחשבון את נסיבות חייו הקשות, וביניהן עיוורונו של בנו, ואת העובדה כי זו הפעם הראשונה בה נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח, ולכן על אף חומרת מעשיו נגזר עונשו לקולה לשיטתו של בית המשפט המחוזי, כפי שפורט לעיל.

מכאן הערעור שלפנינו.

המערער טוען כי עונשו נגזר לחומרה יתרה. לטענתו יש לתת משקל ראוי לתרומתו בעבר למשטרת ישראל ולהבעת החרטה הכנה. כמו כן, לטענתו הוא לא שיתף פעולה באופן מלא עם שרות המבחן מכיוון שפעל כסוכן משטרתי, ולכן לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו. בנוסף הוא טוען כי בשנים האחרונות הוא לא הסתבך בפלילים ויש לתת לכך משקל משמעותי יותר בגזירת דינו. בסיכומו של דבר הוא מבקש כי נפחית בעונשו ונגזור עליו שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער, זאת בייחוד כאשר הוא מצוי במסגרת הטווח המוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון.

הונח לפנינו תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי למרות מאמצים שערך המערער לשיתוף פעולה עם שירות המבחן הוא התקשה להכיר בקיומן של התנהגויות שאינן מקדמות אותו, וכן התקשה לסגל ראיה ביקורתית ומעמיקה על אורחות חייו. בנוסף נקבע כי יש לו טשטוש ערכי והוא לא בעל גבולות ברורים. על כן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, ונראה כי הוא נוטה חסד עם המערער.

המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק וברכוש הזולת. במקרה זה יש לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי, שמחייב ענישה מרתיעה למיגור "מכת המדינה" של גניבות הרכב. יפים לענייננו דברי חברי, השופט א' רובינשטיין , בע"פ 11194/05

אבו סבית נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 15.5.2006 ):

"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת

המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".

(ראו גם רע"פ 10116/06 כהן נ' מדינת

(לא פורסם, 17.12.2006); ע"פ 2725/03 עבדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2003)).

מכאן נראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הקל עם המערער לאור הסיבות שפורטו לעיל. יתר על כן, העונש נגזר במסגרת הסדר הטיעון, מכאן ברור הוא שגם המערער עצמו סבר כי עונש בטווח זה הינו סביר בנסיבות העניין. בנסיבות המקרה אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש אשר מיטיב עם המערער לאור הסדר הטיעון, וזאת חרף עברו הפלילי, המלצת שירות המבחן והתנהלותו בזמן המשפט.

כולנו תקווה כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו, אף במסגרת המאסר, וכי לאחר מכן הוא יפתח דף חדש כאזרח שומר חוק.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.