ע"פ 6221/06 ויקטור שוליקין נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים שהושת על המבקש בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים טימין, שפירא וברוש ) ביום 17.7.2006, בת"פח 1055/05.

2.המבקש הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב-האישום, שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות.

3.במסגרת הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים כי יוגש תסקיר בעניינו של המבקש וכי התביעה תעתור להטיל עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, במסגרתם יופעל בחופף עונש מאסר על-תנאי בן 16 חודשים, וכן מאסר על-תנאי. התביעה הבהירה כי עמדתה אינה קשורה בתסקיר שיוגש. עוד הוסכם, כי הסנגוריה מצדה תוכל לבקש הארכת התנאי ולטעון כרצונה לעונש, למעט בעניין הפיצוי בסך 7,500 ש"ח, שהמבקש ישלם למתלוננת.

4.בבואו לגזור את עונשו של המבקש, שקל בית-המשפט לקולא כי המתלוננת עבדה במכון של המבקש תקופה קצרה יחסית וכי חלפו כ- 4 שנים מאז ביצע העבירות. כן התחשב במצבו הרפואי והכלכלי, ובכך שהודה וחסך זמן שיפוטי. בית-המשפט התייחס גם לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המבקש לא לקח אחריות על ביצוע העבירות, אף שכנראה היה מודע באופן מסוים לבעייתיות שבעיסוקו ולסיכון הכרוך בכך. בית-המשפט הזכיר בהקשר זה את דברי המבקש לפיהם הפסיק את עבודתו במקום על דעת עצמו. עוד ציין בית-המשפט כי שירות המבחן התרשם שבשנים האחרונות מגלה המבקש כוחות לתפקוד בתחום המשפחה והתעסוקה ומדווח על שינוי מהותי באורח חייו. בנוסף, נדרש בית-המשפט לטענות המבקש בנוגע לעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בפרשה ועמד על ההבדלים ביניהם. בגדר השיקולים לחומרה, מנה בית-המשפט את מהות העבירות וכן את העובדה כי אלה בוצעו פחות מחודש לאחר שחרורו של המבקש ממאסר שהושת עליו - בגין אותו סוג של עבירות בדיוק - ובשעה שמאסר על-תנאי היה תלוי ועומד נגדו. לאור כל אלה, גזר בית-משפט קמא על המבקש, בין היתר, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. בית-משפט קמא נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, תוך שהזכיר כי המבקש היה משוחרר עד ליום גזר-הדין, ועיכב את ביצוע עונש המאסר ל- 21 ימים, כדי ליתן לו הזדמנות להתארגן ולהגיש ערעור, בציינו כי אם יגיש ערעור – יוכל לבקש עיכוב ביצוע מבית-משפט זה.

5.בבקשתו זו לעיכוב הביצוע, שהוגשה במקביל לערעורו על חומרת העונש, טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים. זאת, בהתחשב בכך שחלפו כארבע שנים מאז ביצוע העבירות; כי המבקש שינה את דרכיו; כי מצבו הרפואי החמיר ביותר והוא אמור לעבור תכנית טיפולית ומעקב בשל בעיות רפואיות שונות, שפורטו במסמכים הרפואיים שצירף והגיש. כן מעלה המבקש טענות בדבר "כשל בתקשורת בשפה" בה שוחחה קצינת המבחן עמו. עוד טוען המבקש, כי בית-משפט קמא הפלה אותו לעומת הנאשמים האחרים. המבקש מדגיש כי במהלך המשפט, במשך כשנה וחצי, שהה במעצר בית והיה כפוף לתנאים מגבילים קשים שלא הופרו על-ידו. לאור כל אלה, ונוכח תקופת המאסר הקצרה שהושתה עליו, טוען המבקש כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר כדי לאפשר לו למצות את הליך הערעור.

6.באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. שקלתי את חומרת העבירות ואת העובדה כי המבקש ביצע אותן בסמוך לאחר ששוחרר ממאסר שריצה בגין עבירות דומות, ובעת שמאסר על-תנאי תלוי ועומד מעל ראשו. עוד שקלתי, כי הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד. מנגד, הבאתי בחשבון שיקוליי את נסיבותיו האישיות של המבקש, ואת מצבו הרפואי במיוחד, וכן את העובדה כי חלפו כארבע שנים מאז ביצע את העבירות ואת טענתו בדבר השינוי לחיוב שחל באורח חייו בשנים האחרונות. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור ולעונש הראוי, הרי שבשים לב לתקופת המאסר הלא ארוכה, מזה, ולמועד בו צפוי הערעור להישמע, מזה, התגבשה אצלי המסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד לפסק-הדין בערעור (השוו ע"פ 206/06 פלוני נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 19.2.2006, מפי השופטת פרוקצ'יה ).

לסיכום, הבקשה מתקבלת. תנאי השחרור בערובה של המבקש יישארו על כנם.