ע"פ 6421/08 סאלם אבו רויס נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס שהטיל על המבקש בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת גזר דינו מיום 3.6.08 בפ.ח. 1038/07 (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטות צ' צפת וד"ר ד' אבניאלי).

1.

המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו (בשבעה אישומים שונים) שלוש עבירות של הברחת טובין לפי סעיף 211 לפקודת המכס; שתי עבירות של ייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973; שתי עבירות של ניסיון להברחת טובין לפי סעיף 211 לפקודת המכס בצירוף סעיף 219 לפקודת המכס וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בתמצית, על פי הנטען בכתב האישום הנאשם 1, שירת במועד הרלוונטי כקצין מבצעים בפלוגה של משמר הגבול בבסיס צבאי בקציעות והיה אחראי על הפעילות הצבאית של הפלוגה באיזור קו הגבול בין ישראל למצרים מנקודת גבול 126 ועד נקודת גבול 151 (להלן – הגזרה ), לרבות סיורים של שוטרי הפלוגה בגזרה, תצפיות ומארבים במטרה למנוע את כניסתם של גורמי טרור לישראל, הברחת אמצעי לחימה עבור ארגוני טרור והברחות סמים דרך גבול מצרים לישראל.

בתקופה הרלוונטית, הכיר הנאשם 1 את המבקש (נאשם 2 על פי כתב האישום) ואת נאשם 3 המתגוררים באיזור הגבול ועוסקים בהברחת סמים, סיגריות וטבק ממצרים לישראל יחד עם אנשים נוספים. הנאשם 1 קשר עימם קשר לבצע הברחות דרך הגבול כאשר במסגרת הקשר העביר הנאשם 1 למבקש מידע סודי, שהגיע אליו בתוקף תפקידו, אודות פעילות כוחות הביטחון הישראלים שנועדה לסכל הברחות של אמצעי לחימה ומוצרים נוספים ממצרים לישראל, לרבות מידע אודות סיורי כוחות הביטחון באיזור הגבול, מיקומן של תצפיות של כוחות הביטחון ומיקומם של אמצעים טכנולוגיים שהותקנו במקום. נאשם 1 העביר למבקש ולמבריחים נוספים את המידע הסודי, במטרה למנוע את חשיפתן של ההברחות על ידי כוחות הביטחון הפועלים בגזרה, תוך שהוא צופה מראש שמסירת המידע למבריחים תאפשר להם לבצע הברחות של אמצעי לחימה, סמים וטובין אחרים.

במטרה לתכנן ולתאם את ההברחות, נהגו הנאשמים להיפגש במספר נקודות מפגש מוסכמות באיזור הגבול, כאשר בחלק מהמקרים הנאשם 1 אף השתמש בג'יפ המשטרתי של הפלוגה שהיה ברשותו לצורך ביצוע תפקידו על מנת להבריח באמצעותו סמים מאיזור הגבול וכן על מנת להסיע את המבריחים אל יעדם. במסגרת האישומים השונים, מתוארים מקרים קונקרטיים של הברחות כאמור, שאין מקום לפרטם במסגרת זו.

2.

במסגרת הסדר הטיעון לעניין עונשו של המבקש, הגבילה עצמה המשיבה למאסר בפועל בן 57 חודשים ולקנס של 50,000 ₪.

3.

בית המשפט קמא גזר על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 54 חודשים, מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך 50,000 ₪.

4.

לאחר הקראת גזר הדין, ביקש בא כוח המבקש כי מרשו ישלם את הקנס בתשלומים או שישלמו בתום ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו, והודיע כי תוגש בקשה בכתב העניין זה. בעקבות הגשת הבקשה כאמור קבע בית המשפט קמא כי אין הצדקה לדחיית תשלום הקנס לאחר שחרורו של המבקש ממאסר, והורה כי הקנס ישולם ב-12 תשלומים שווים החל מיום 1.8.08.

5.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור במסגרתו עתר לבטל את תשלום רכיב הקנס. במסגרת הערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשהחמיר עם המבקש והשית עליו עונש שהוא קרוב לעונש המקסימאלי לו עתרה המשיבה.

לטענתו, שגה בית המשפט קמא בכך שלא העניק משקל ממשי לעובדה כי המבקש היה עצור במשך כשנה כשהוא מסווג כעצור בטחוני בתנאים קשים, הגם שבסופו של יום נמחקו מכתב האישום כל עבירות הביטחון שיוחסו לו וסיווגו שונה לפלילי בלבד. מוסיף המבקש וטוען במסגרת הערעור כי שגה בית המשפט קמא כשלא העניק משקל ממשי לעד האופי שהעיד מטעמו – אחיו – אשר העיד כי בניגוד לו עצמו, לא ניתנה למבקש הזדמנות לרכוש השכלה הואיל ואביהם "לקח" את המבקש לעבודה; כי למבקש הייתה מוטיבציה להתגייס לצה"ל והוא לא גויס הואיל ולא למד קרוא וכתוב ומשום כך נתוניו האישיים הינם "דלים" וכי המבקש היה עצור בתנאים קשים למשך כשנה כתוצאה מסיווגו כעצור ביטחוני.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשלא ערך הבחנה מספקת בינו לבין הנאשם 1 שהינו קצין בצה"ל, אשר הורשע במספר רב יותר של עבירות, לרבות עבירות של הפרת חובה, מרמה והפרת אמונים ואשר הואשם בהברחת כמות גדולה יותר של סמים.

לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשלא נתן משקל ממשי לנסיבותיו האישיות אשר פורטו בתסקיר המבחן בעניינו; להודייתו בעבירות המיוחסות לו, נטילת האחריות על ידו והבעת חרטה וכן בחיסכון בזמן שיפוטי יקר. לאור כל האמור לעיל, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשהשית עליו קנס כספי גבוה שעה שעל הנאשם 1 לא הושת קנס כלשהו, כאשר לטענתו הוא הופלה לרעה לעומת הנאשם 1 ולא היה כלל מקום להבחין ביניהם לעניין רכיב הקנס.

6.

בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב הביצוע של תשלום הקנס בלבד. לטענת המבקש, סיכויי הערעור לעניין הקנס שהוטל עליו הם טובים, לאור העובדה כי על הנאשם 1, שהינו הנאשם המרכזי בתיק, הושת עונש מאסר בפועל למשך שמונה שנים וחצי ואולם לא הושת עליו קנס כלל.

7.

מוסיף המבקש וטוען כי לאור העובדה שהיה עצור במשך למעלה משנה עד שנגזר דינו, מצבו הכלכלי קשה מאוד והוא יתקשה לעמוד בתשלומי הקנס. לפיכך, מבקש הוא לעכב את תשלום הקנס עד למתן פסק הדין בערעור שאותו הגיש.

8.

במסגרת הדיון בפניי אישר בפניי בא כוח המבקש –עו"ד י' לין - כי לא התנגד להכללת רכיב הקנס בהסדר הטיעון למרות שידע כי הסדר הטיעון עם הנאשם 1 אינו כולל רכיב קנס. לדבריו, הסכמתו להכליל את רכיב הקנס בהסדר הטיעון נבעה מתפיסת רכבו של המבקש על ידי המשטרה שביקשה לחלטו.

9.

מנגד, טוענת המשיבה, באמצעות באת כוחה – עו"ד ד' כהן ויליאמס – כי אין מקום להיעתר לבקשה. לטענתה, הלכה ידועה היא כי בית המשפט אינו נוטה לעכב ביצוע עונש של קנס הואיל ותשלום הקנס אינו עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. בנוסף, טוענת המשיבה כי בעניינו של המבקש נעשה הסדר טיעון והמבקש הסכים להכללת רכיב קנס בסך של 50,000 ₪ על מנת לשחרר את רכבו התפוס וביודעו כי רכיב דומה לא נכלל בהסדר הטיעון עם הנאשם 1.

לבסוף, טוענת המשיבה כי קיים הבדל בין עניינו של המבקש, לגביו קיימות ראיות כי קיבל כסף כתוצאה מהמעשים המיוחסים לו, לבין עניינו של הנאשם 1, לגביו אין ראיות דומות. לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי אין מקום לעכב את ביצוע העונש.

10.

לאחר שעיינתי בערעור ובבקשת עיכוב הביצוע על צרופותיהן, לרבות גזר דינו של בית המשפט קמא, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, במובן זה שהמבקש ישלם את הקנס שנגזר עליו בהתאם להסדר התשלומים שאותו קבע בית המשפט קמא.

11.

ככלל, אין לעכב תשלום קנסות שהוטלו על מבקש שנגזר דינו, מן הטעם שבמידה שיתקבל ערעורו של המבקש, לא יגרם לו נזק בלתי הפיך שכן הקנס ששילם יוחזר לו [ראו למשל: ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.96); ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.01); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.03)]. הגם שהלכה זו נכונה גם במקרה בו מוטל מאסר חלף תשלום הקנס ומצבו הכלכלי של המבקש מלמד על כך שהטלת הקנס תביא בוודאות למאסרו של המבקש, הרי שהיא מקבלת משנה תוקף שעה שלא הוטל מאסר חלף תשלום הקנס, כמו במקרה שלפנינו. נוכח האמור לעיל, איני מוצא מקום לעכב את תשלום הקנס שנגזר על המבקש.

12.

יתר על כן, אין מקום לעכב את תשלום הקנס גם מן הטעם שהמבקש הסכים להכללת רכיב זה של הקנס בהסדר הטיעון, ביודעו כי מצבו הכלכלי עלול להקשות עליו את התשלום וביודעו כי בהסדר הטיעון עם הנאשם 1 לא נכלל רכיב קנס כלל, וזאת על מנת למנוע את חילוטו של רכבו שנתפס על ידי המשטרה.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם את הקנס שנגזר עליו ב-12 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.8.08.