ע"פ 6493/05 אנטון מוסא נ. מדינת ישראל

1.בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 24 חודשים שנגזר על המבקש בידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

2.המבקש הודה והורשע בעבירות של יריות באיזור מגורים ובפציעה בנסיבות מחמירות. הרקע להרשעה הוא סכסוך בין משפחות אשר גרר שימוש בנשק בידי אנשי המשפחה היריבה ובני משפחת המבקש. ביום 29.7.04 הגיע המבקש עם אחיו לבית המשפחה היריבה כשהם מצוידים בנשק קר. התפתחה קטטה בין בני שתי המשפחות. הנאשם האחר, בן המשפחה היריבה, יצא למרפסת ביתו כשהוא מצוייד ברובה והחל לירות בבני משפחת המבקש. המבקש עזב את המקום, וחזר עם רובה צייד והחל לירות באויר ולעבר בני המשפחה היריבה. כתוצאה מחילופי הירי נפצעו מספר אנשים, ומיריות המבקש נפצע אחד מבני המשפחה היריבה.

בית המשפט המחוזי בגזר דינו נתן דעתו לנסיבות הארועים ולתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של המבקש. הוא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות וכן את מודעותו של המבקש לחומרת מעשיו. כן ציין כי הושגה בינתיים סולחה בין שתי המשפחות.

3.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון על חומרת עונשו. על רקע ערעור זה ביקש לעכב את ביצוע מאסרו. הוא טוען כי יש סיכוי שעונשו יוקל לאור נסיבותיו האישיות והסולחה שהושגה בינתיים. כן נטען כי ניתן תסקיר חיובי בעניינו של המבקש ואין להוציא מכלל אפשרות כי בית המשפט ימיר את העונש שהוטל עליו למאסר בעבודות שירות. כמו כן, אין חשש מהימלטותו מן הדין שכן היה משוחרר בעת ניהול המשפט והתייצב לכל הדיונים. המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר בטענה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות מהלך כזה.

4.אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש במקרה זה. העבירות בהן הודה המבקש הן חמורות. הוא השתמש בנשק חם לירי לכיוון בני המשפחה היריבה, והשתלב אגב כך בקרב יריות גם מן העבר השני שבעקבותיו נפצעו מספר אנשים, ואחד מהם מיריות המבקש עצמו. חומרת המעשים אינה מוקהית נוכח הרקע לאלימות זו שנבע מסכסוך בין משפחות, שכן כדור עופרת הנורה לעבר אדם ועלול לפוצעו או להורגו אינו מבחין בין טעם זה לטעם אחר שבשלו נעשה בו שימוש, והסכנה לחיי אדם שהתממשה כאן היא היסוד המרכזי המלמד על חומרת המעשים והצורך להרתיע מפניהם. על רקע זה, העונש שהוטל על המבקש, על פני הדברים, אינו חמור כלל ועיקר. בית המשפט שקל את הנסיבות בכללותן ובתוכן את הנסיבות לקולא בעניינו של המבקש, ואמד את הענישה שלא על דרך חומרה, ולא כל שכן, שלא על דרך חומרה מיוחדת. לאור זאת, לא נראים בעיני סיכויים טובים לערעור, וזאת גם נוכח טענת סולחה שהושגה, שהיא התפתחות חשובה אך לא מכרעת לענין העונש.

גם משך זמנה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש אינו מצדיק עיכוב ביצוע המאסר.

לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש נדחית.

עם זאת, ראוי להדגיש את הצורך לקיים דיון במועד קרוב בערעור כדי להותיר את מלוא שיקול הדעת לענין העונש בפני ערכאת הערעור, בטרם ירוצה חלק נכבד מהעונש שנגזר.

הבקשה נדחית.