ע"פ 6537/04 שאול לוי נ. מדינת ישראל-הוועדה המקומית לתכנון ולבניה

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופט א' אטיאס) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק 01/01/0004879.

1.כנגד המערערים הוגשו חמישה כתבי אישום המייחסים להם בניה ללא היתר חוקי (עבירות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק)) בחלקה שבבעלות המערער 1 ובשימוש המערער 2 (להלן: החלקה). המערערים הורשעו בעבירות המיוחסות להם. בגין הרשעתם גזר עליהם (ביום 7.12.03) בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט א' אטיאס) עונשי קנס ובנוסף הוטל על מערער 2 עונש מאסר על תנאי למשך חצי שנה. לאחר שהמשיבה הבחינה, לדבריה, במעשי בניה נוספים שבוצעו ללא היתר חוקי (בין החודשים נובמבר 2003 לינואר 2004), היא הוציאה צו הריסה מינהלי כנגד המערער 2, כאמור בסעיף 238א לחוק. על החלטה זו הגיש המערער 2 בקשה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים לדחיית ביצועו של צו ההריסה המנהלי. בקשתו נדחתה (ביום 4.3.04). וזו לשון החלטתו של בית המשפט (מפי השופט א' אטיאס):

"צו ההריסה המנהלי הוצא על סמך בניה חדשה שנצפתה במקום, בעוד שעבירות הבניה נשוא גזר הדין בוצעו לפני כשנה ויותר. גזר הדין ניתן ב 7.12.03 והבניה נשוא צו ההריסה המינהלי בוצעה לאחר מכן ויש בכך כדי להעיד על כך שהמבקש [המערער 2] מזלזל באופן הבוטה ביותר בחוק ולא הפנים את חומרת מעשיו. אין ליתן לכך פרס בדמות הארכת המועד המבוקשת.

דוחה הבקשה לדחיית מועד צו ההריסה."

2.בגין עבודות הבניה הנוספות הוגש (ביום 13.4.04) כתב האישום כנגד המערערים. על פיו, ביצעו המערערים בניה ללא היתר חוקי בחלקה האמורה (עבירה לפי סעיפים 145 ו- 204(א) לחוק) וכן הפרו צו שיפוטי (מיום 29.1.03) שהוציא בית המשפט (השופט א' אטיאס) להפסקת כל עבודות הבניה ללא היתר (עבירות לפי סעיף 240 לחוק). התיק נקבע לדיון בפני השופט א' אטיאס. עובר לדיון המערערים הגישו (ביום 23.5.04) בקשה לפסילתו של בית המשפט מלדון בעניינם. בבקשתם מציינים הם, כי בית המשפט דן במספר תיקים בהם הרשיע את המערערים בעבירות של בניה ללא היתר חוקי וגזר עליהם קנסות כבדים, תוך השמעת התבטאויות קשות כנגד המערער 2. זאת ועוד, בית המשפט התבטא בחריפות כנגד המערער 2 בהחלטתו (מיום 4.3.04) לדחות את הבקשה לדחיית צו ההריסה המינהלי אשר על הפרתו הוגש כתב האישום הנוכחי. בקשת הפסלות נדחתה (ביום 24.5.04). בית המשפט קבע, כי חלק מההתבטאויות המיוחסות לו כלל לא נאמרו על ידו. באשר ליתר ההתבטאויות, הן נאמרו במסגרת התיק המסוים שנדון אותה עת בפניו ואין הן רלבנטיות להליכים אחרים. לפיכך, מצא בית המשפט כי אין חשש למשוא פנים מהמשך ישיבתו בדינם של המערערים.

3.על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים הוגש (ביום 11.7.04) הערעור שבפני. המערערים שבים וטוענים כי, התבטאויותיו של בית המשפט במהלך ההליכים השונים שהתקיימו לפניו מגיעות כדי גיבוש עמדה סופית ביחס לתוצאת ההליך הנוכחי. מצב דברים זה, לטענתם, מחייב את פסילתו של בית המשפט מלשבת בדינם.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענות המערערים מופנות כנגד התבטאויות בית המשפט כלפי המערערים. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים ? כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הושמעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625; ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). באשר להתבטאויות במסגרת גזר הדין, עיון בהן אינו מראה כי ליושב בדין עמדה סופית, באופן המגבש את הרושם לפיו "המשחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94

גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 604-605). אמירות אלה מהוות חלק אינטגרלי מגזירת דינם של מי שהורשעו בדין והן מתייחסות למעשי המערערים במסגרת ההליך שהתנהל באותה עת בפני בית המשפט. אף התבטאויותיו של בית המשפט במסגרת החלטתו (מיום 4.3.04) בעניין צו ההריסה אינן יוצרות חשש ממשי למשוא פנים. התבטאויות אלה יש להבין על רקע ההליך נשוא ההחלטה. צו הריסה מינהלי מהווה "כלי מהיר, זמין ויעיל שיאפשר לרשות המינהלית לטפל בבניה בלתי חוקית על דרך הריסתו של מבנה בטרם יושלם ויאוכלס" (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים , פ"ד נו(3) 196, 203; וכן ראו: ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד לח(1) 494, 497). בית המשפט לעניינים מקומיים מצא, כי בקשת מערער 2 אינה מצדיקה סטייה מהגשמת תכליתו של צו ההריסה המנהלי ולכן דחה את הבקשה. התבטאויותיו ניתנו, אפוא, כחלק מהשיקולים לדחיית הבקשה. אין בהן משום גיבוש דעה ביחס לכל הליך משפטי אחר העתיד להתנהל בעניינם של המערערים. ובפרט, אין בהן כדי להשליך על ההליך הפלילי הנוכחי העוסק, בין היתר, בהפרתו של צו ההריסה המנהלי. אשמתם של המערערים בהליך האמור תתברר על פי חומר הראיות שנאסף בעניינם ובהתאם למידת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי. חזקה היא כי בית המשפט ידון בעניינם של המערערים בלב פתוח ועל בסיס חומר הראיות שלפניו בלבד. המדובר בשופט מקצועי אשר כמתחייב מתפקידו יכריע בתיק על פי התשתית הרלבנטית שתיפרש לפניו בהליך הנוכחי (השוו: ע"פ 6545/02 יוסף נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם)); ע"פ 10592/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7724/04 צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במצב דברים זה, קביעותיו של בית המשפט ביחס למעשי המערערים, כפי שבאו לידי ביטוי בדיון שעסק בצו ההריסה המינהלי, אינן יוצרות חשש ממשי למשוא פנים.

5.אשר על כן, הערעור נדחה.