ע"פ 6572-23 ע"פ 6572-23

המערער הגיש ביום 4.9.2023 את הודעת הערעור שבכותרת. בהחלטה מיום 12.10.2023 ניתנה למערער, לבקשתו, ארכה להגשת נימוקי הערעור עד ליום 26.10.2023. נימוקי הערעור הוגשו ביום 17.10.2023, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי שנקבע בגזר הדין. בנוסף, המערער ביקש להוסיף את נפגעת העבירה כמשיבה בהליך. בקשה זו הועברה לטיפולי.

המשיבה התנגדה להוספת נפגעת העבירה לערעור. המשיבה טענה כי הבקשה לא כללה נימוק מדוע נפגעת העבירה לא צורפה לערעור לכתחילה, וכי הלכה למעשה הבקשה מהווה בקשת ארכה להגשת הערעור כנגד נפגעת העבירה. לפי הטענה, משנפגעת העבירה לא צורפה להליך, הרי שפסק הדין, בחלק הרלוונטי אליה, הפך חלוט.

המערער טען בתגובה כי בהודעת הערעור נכתב כי בכוונת המערער להגיש ערעור על גזר הדין, והשמטת שמה של נפגעת העבירה נעשה מבלי משים. לפי הטענה, משהתגלתה הטעות, המערער פנה לבית המשפט בבקשה מפורשת לתיקון הפגם. המערער טען כי קבלת התנגדות המשיבה תשלול ממנו את זכותו לערער על רכיב משמעותי בענישה, וזאת במצב דברים שבו, לגישתו, סיכויי הערעור אינם מבוטלים.

עיינתי בטענות הצדדים. כפי שציינה המשיבה, היה על המערער לצרף את נפגעת העבירה כמשיבה להודעת הערעור המקורית. גם אם אקבל את טענת המערער כי הדבר נעשה בהיסח הדעת, ולא בכוונה תחילה, מדובר בפגם שיש לו משמעות מעשית מבחינת נפגעת העבירה. הלכה למעשה, הואיל ונפגעת העבירה לא צורפה לערעור, הרי שהבקשה שהוגשה כעת היא למעשה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ככל שהוא מופנה כנגד רכיב הפיצוי. לאחר שקילת הטעמים המצטברים שלהלן, ומבלי שנעלמו מעיניי הטענות לעניין נפגעת העבירה ואינטרס ההסתמכות שלה, סבורתני כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, המערער אמנם לא צירף להודעת הערעור את נפגעת העבירה, וכאמור, עניין זה מעורר קושי, אולם הוא ציין בהודעת הערעור כי הערעור הוא "על גזר דינו" של בית המשפט קמא. המערער ציין בנוסף כי במסגרת גזר הדין בית המשפט קמא הטיל עליו עונש מאסר "לצד ענישה נלווית", והוסיף כי עומדות לו "טענות טובות כנגד גזר הדין". אמנם אין בהודעת הערעור אמירה מפורשת על כוונת המערער לערער גם על רכיב הפיצוי, אולם ההתייחסות הכוללת לגזר הדין מותירה מקום גם לערעור על רכיב הפיצוי. שנית, פרק הזמן שחלף מיום הגשת הודעת הערעור ועד הגשת הבקשה הנוכחית הוא משמעותי, אך אינו ארוך במידה כזו שהיה בה כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה, בשים לב ליתר נסיבות העניין. שלישית, ואפשר שזה העיקר, נתתי דעתי לשלב הדיוני של ההליך, שעדיין מצוי בראשיתו, ולעובדה שמדובר בערעור בזכות ולא ברשות, באופן שיש בו כדי להצדיק מתן משקל לזכות הגישה לערכאות.

במכלול נסיבות אלה, וכאמור, מבלי להקל ראש במשמעות ההחלטה מבחינתה של נפגעת העבירה, מצאתי לקבל את הבקשה.

עד ליום 29.10.2023 המערער יגיש "דף פתיחה" מתוקן ויצרף את נפגעת העבירה כמשיבה להליך.