ע"פ 6585/07 יוסי אסור נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל אשר הוטל על המבקש בת"פ 8286/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' פלפל ) מיום 8.7.07, עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

1.

ביום 9.2.04 הורשע המבקש על פי הודאתו בביצוע עבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), אשר ביצע עת איים על אישה באמצעות סכין וחטף ממנה את תיקה. לבקשתו ועל יסוד הודאתו, הורשע המבקש אף בת"פ 5047/02 ובת"פ 3539/05 של בית משפט השלום בבאר-שבע בביצוע עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. כמו כן, במעמד גזר הדין הורשע המבקש לפי הודאתו ועל פי בקשתו בת"פ 3239/03 של בית המשפט השלום בבאר-שבע בביצוע עבירות של תקיפה ואיומים לפי סעיפים 379 ו-192 לחוק העונשין, על כך שתקף שלא כדין את חברתו לשעבר, ירק על פניה ואיים לפגוע בגופה ובגופו של בנה. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר לעניין העונש.

מאז חלפו כשלוש שנים, במהלכן הוגשו לא פחות מעשרים ואחד תסקירי שירות המבחן בעניינו של המבקש. מן התסקירים עולה, כי המבקש מכור לסמים מעת היותו נער בן שלוש עשרה שנים, וכי הורשע בעבר בביצוע עבירות שונות, רובן ככולן נבעו מהתמכרותו. התסקירים עוקבים – בין השאר – אחר ניסיונותיו של המבקש להיגמל משימוש בסמים, כאשר ניכר בהם מתח מתמיד בין שאלת כנות המוטיבציה של המבקש להיגמל באופן מוחלט, ובין התקדמותו בהליכי הגמילה והסיכוי כי זו תשים קץ לפעילותו העבריינית. מועד הדיון בעונשו של המבקש נדחה פעמים רבות בעקבות ההמלצות בתסקירים השונים, אשר ביקשו שוב ושוב לבחון את יכולתו להתמיד בגמילה. במהלך התקופה, שוחרר המבקש למעצר בית במספר מסגרות גמילה שונות, וכעת נמצא בקשר מתמיד עם מרכז יום במסגרת היחידה לנפגעי סמים, משתתף בקבוצה טיפולית ואף מוסר בדיקות שתן נקיות. עם זאת, המבקש חש כי מיצה את ההליך הטיפולי והוא אינו מעוניין בקשר אינטנסיבי עם שירות המבחן. שירות המבחן – בתסקירו האחרון מיום 1.3.07, עמד על כך כי במהלך הקשר עם השרות חלו תנודות רבות בתפקוד המערער. על פני רצף הזמן חלה יציבות מסויימת בהתנהגותו, אם כי עדיין לא השלים את תהליך השינוי ועדיין קיימים אצלו "חלקים מכשילים". על אף העובדה שהמערער שולל נזקקות טיפולית, המליץ שירות המבחן, נוכח התרשמותו כי האחרון טרם השלים את תהליך השינוי, להעמידו במבחן, על מנת לגייסו למסגרת טיפולית.

2.

ביום 8.7.07 נגזרו על המבקש 36 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מתוכם עשרים וארבעה חודשים בגין העבירות בהן הורשע דנן ושני מאסרים על תנאי שהופעלו, האחד של שמונה עשר חודשים והשני של שישה חודשים, מחציתם בחופף ומחציתם במצטבר. כך שבסך הכל ירצה המערער שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל. כן נגזר על המבקש מאסר על תנאי של שנה למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה מסוג פשע, עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה על פי פקודת הסמים. באותו מעמד עוכבה התייצבותו של המבקש לריצוי העונש עד ליום 19.8.07.

3.

ביום 25.7.07 הוגשה הודעת ערעור על גזר הדין לבית משפט זה, בגדרה עותר המבקש לבטל את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, להאריך את המאסרים המותנים ולהעמידו בתקופת מבחן. במסגרת ערעורו טוען המבקש כי יש להביא בחשבון את הגמילה שעבר כשיקול להקלה בעונשו; את העובדה כי בפרק הזמן הארוך שחלף מעת הכרעת הדין לא ביצע עבירות נוספות; את נסיבותיו האישיות ובכללן היותו בן למשפחה מרובת ילדים, אשר גדל והתחנך בשכונת מצוקה להורים חסרי השכלה אשר התקשו לדבר עברית, והיה מכור לשימוש בסמים מעת היותו בן שלוש עשרה שנים בלבד, ואת העובדה כי הודה בביצוע העבירות בגינן הורשע.

4.

בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש עד להכרעה בערעור. המבקש מציין כי במשך כל התקופה בה שהה במעצר בית, מילא אחר תנאי שחרורו והתייצב לכל הדיונים בבית המשפט. עוד טוען המבקש, כי סיכויי קבלת הערעור הינם טובים, וכי אין אינטרס ציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין. לבסוף, היות ותסקיר אחרון הוגש לפני כחמישה חודשים, וערעורו מתמצה בבקשתו לאמץ בעניינו מסלול טיפולי, עותר המבקש להגשת תסקיר מבחן משלים בעניינו על מנת שיבחן את מצבו כעת.

המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתה, פרק הזמן הארוך עד למתן גזר דין מעיד על המאמצים שנעשו על ידי בית המשפט להעניק למבקש הזדמנות נוספת, והמבקש לא ניצל הזדמנות זו בדחותו הצעה להתערבות טיפולית אינטנסיבית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים לפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. ככלל, כאשר מוטל על נאשם עונש מאסר בפועל, עליו להתחיל לרצותו מייד לאחר מתן גזר הדין, אלא בהתקיים נסיבות שמשקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר,

אכן, השתתפות הליך גמילה מסמים עשויה להוות שיקול לקולא, ככל שמדובר בערעור על חומרת העונש (ראו, למשל, ע"פ 276/97

עבדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.11.98); ע"פ 8087/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.06)), אולם שיקול זה אינו עומד לבדו בחלל ריק (בפרט נוכח הקשיים שנתגלו, כמבואר לעיל), ויש לאזנו עם שיקולי ענישה אחרים, לרבות שיקולי גמול והרתעה. העובדה כי מלבד עבירת השוד נושא הליך זה, הורשע המבקש לבקשתו בשלוש עבירות נוספות, אחת מהן – כאמור – עבירת תקיפה, מצביעה על כך כי קטנים הסיכויים שיבוטל כליל עונש המאסר שהושת עליו, בפרט עקב שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בעת ביצוע העבירות.

נכוח הסיכוי הנמוך לביטול עונש המאסר, האינטרס הציבורי בריצוי מיידי של העונש, ותקופת המאסר שאינה קצרה, אני דוחה את הבקשה.

ערעורו של המבקש ייקבע לדיון עד ליום 17.2.08, ככל שהדבר מתאפשר מבחינת אילוצי יומן בית המשפט.