ע"פ 669/12 יוסף עמיאל נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

המערער הורשע בהסדר טיעון, על פי הודאתו, בתקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והטרדה באמצעות מתקן "בזק" – עבירות לפי סעיפים 379 + 382(ב)(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 בהתאמה.

כתב האישום המתוקן חושף מסכת ארוכה של התעללות של המערער בבת זוגו לה נישא ביום 14.5.2009. מעובדות כתב האישום עולה כי במשך כל תקופת נישואיהם המערער היכה את בת זוגו (להלן: המתלוננת ) גם כשהיתה בהריון וגם בבטנה, קילל אותה, הילך עליה אימים, הצר את צעדיה והרבה להשפילה. בהיותם בחדר הלידה אף צעק לעברה "הלוואי שתמותי" ואיים עליה לבל תפנה למשטרה פן יגרום לה סבל וישלח חברים שלו להכותה.

לאחר שהמתלוננת ברחה מהבית ועברה לבית הוריה, המערער הרבה להטריד אותה בשיחות טלפון ואף הגיע לבית הוריה ואיים עליה בהזדמנויות שונות כי יגרום לה סבל ויחטוף ממנה את ילדתם המשותפת. גם כאשר שהתה המתלוננת בבית סבה וסבתה הטריד אותה המערער בטלפון ואיים עליה ועל דודתה. עוד נספר, כי בשלב מסויים נאלצה המתלוננת לברוח למקלט לנשים מוכות.

2.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המערער יפקיד ב קופת בית המשפט סך של 35,000 ₪ כפיצוי למתלוננת ויתחייב ליתן לה גט, ו בית המשפט יגזור את עונשו לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.

בית משפט קמא גזר על המערער מאסר בפועל של 24 חודשים ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

על כך נסב הערעור שבפנינו, בו הלין המערער על חומרת העונש שהוטל עליו. עיקר טרונייתו של המערער היא, כי בית משפט קמא סטה מרף הענישה המקובל, כפי שעולה מטבלה שצירף, ובה פירוט של פסקי דין שונים בהם הוטלו על ידי ערכאות קמא עונשים קלים, לעיתים קלים בהרבה, בגין עבירות דומות.

3.

אומר בקצרה, כי איני רואה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. אכן, ניתן להצביע על פסקי דין בערכאות קמא וגם בערכאה זו בהם הוטלו עונשים קלים יותר, אך משרעת הענישה מגוונת, וכל מקרה ונסיבותיו ומאפייניו. במקרה דנן, המדובר במסכת מתמשכת של אלימות, השפלה וביזוי כנגד בת הזוג, והעונש הולם את נסיבות המקרה. קשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה, ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכושו וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין.

התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שנגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה (ע"פ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני בפסקה 12 (לא פורסם, 26.1.2012); ע"פ 322/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.4.2012)).

4.

המערער הלין על כך שבית משפט קמא ציין בגזר הדין כי בחר לוותר על תסקיר בעניינו, מה ש"מעלה בליבנו חשש, כי הנאשם ביקש להתחמק מקבלת התסקיר, שמא התמונה שתצטייר בפנינו תהא חמורה מזו הידועה לנו היום". לטענת המערער, אמירה זו מעידה כי בית משפט קמא החמיר בעונשו בשל כך.

אכן, אין מקום לזקוף לחובת נאשם ויתור על תסקיר שרות מבחן, אך שלא כטענת המערער, לא עולה מגזר הדין כי הויתור על התסקיר הביא להחמרה בעונשו של המערער, וכל שציין בית המשפט

הוא כי בסופו של יום, לא הובא בפניו כל מידע לגבי יעילות הטיפול במערער והשינוי שחל בו, אם בכלל, מאז מעצרו.

5.

סופו של דבר, שדין הערעור להדחות.