פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 6840/04 סלים סלמאן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על חומרת עונש בחבלה חמורהערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בשל חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונשם של שני אחים שהורשעו בחבלה חמורה לאחר שירו ודקרו מתלוננים בעקבות ויכוח על עבודות עפר. נקבע כי המעשים חריגים בחומרתם וכי אין להקל יתר על המידה בעונשו של מערער 2, שיש לאבחנו מעונשו של אחיו. הערעור נדחה והמערערים הופנו לשאת בעונשם.

העובדות

המערערים, אחים, תקפו את המתלונן לאחר ויכוח על עבודות עפר. מערער 1 ירה במתלונן בירכיו ובאשכו, ומערער 2 דקר שניים מחבריו של המתלונן. הורשעו בחבלה חמורה על פי הודאתם ונגזרו עליהם מאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקל בעונשם של המערערים שהורשעו בחבלה חמורה?
  2. 2.האם היה מקום לאבחן את עונשו של מערער 2 מעונשו של אחיו מערער 1?

הלכות

  1. 1

    המעשים שבוצעו בירי ובדקירה היו חריגים בחומרתם, והתגובה האלימה והיזומה אינה מוצדקת גם לאור תרומת המתלונן להתלהטות האווירה.

    ״אכן, גם המתלונן וחבריו תרמו לא מעט להתלהטות האווירה, אולם בכך אין כדי להצדיק את התגובה האלימה והיזומה של המערערים.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יש לאבחן את עונשו של מערער 2 מעונשו של אחיו, ולא היה מקום להקל בעונשו מעבר להקלה שניתנה בבית המשפט המחוזי.

    ״באשר למערער 2, מקובלת עלינו ההשקפה כי צריך היה לאבחן את עניינו מעניינו של אחיו, והרי כך בדיוק נהגה הערכאה הראשונה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה חמורה
  • מאסר על-תנאי
  • ירי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 6840/04

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' עדיאל

המערערים:

1. סלים סלמאן

2. תמים סלמאן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 13.7.04, בתיק

פ' 40255/03, שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר

תאריך הישיבה:

כ"ז באלול תשס"ד

(13.9.2004)

בשם המערערים:

עו"ד דוד יפתח

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:

עו"ד עמית מררי

גב' ג'ודי באומץ

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

ביום 15.3.03 ביצע המתלונן עם שלושה אחרים עבודות עפר באזור גשר טירה. במהלך העבודה ביקש המתלונן לשפוך עפר במרחק של 100 מטר מביתו של מערער 1, ועל רקע זה התפתח ויכוח שגלש עד מהרה לחילופי מהלומות.

בעקבות כך נמלט מערער 1 מהמקום, אולם לאחר זמן מה שב לזירה והפעם היה מלווה באחיו, מערער 2. אותה שעה חבשו שניהם כובעי גרב והיו מצוידים באקדח וסכין. הם התקרבו בנסיעה איטית למתלונן, ואז אחז מערער 1 באקדחו וירה לעבר יריבו מספר יריות שכתוצאה מהן נפצע המתלונן בשתי ירכיו ובאחד מאשכיו. בשלב זה נזעקו למקום חבריו של המתלונן, וכאשר ניסו לפנותו מהזירה לקבלת טיפול רפואי, ניגש מערער 2 לאחד מהם - מוחמד קעדאני - ודקר אותו 4 פעמים, פעם אחת בחזהו ו-3 פעמים בידו. כמו כן, פצע מערער 2 אדם נוסף שנחלץ לעזרת המתלונן.

בגין כל אלה, ועל פי הודאתם, הורשעו המערערים בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין. לאחר שהוגשו תסקירי מבחן והצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט המחוזי למערער 1 ארבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. למערער 2 נגזרו שלוש שנות מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן חויבו המערערים, ביחד ולחוד, לפצות את הנפגעים בסכומים שונים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

המעשים בגינם הורשעו המערערים היו חריגים בחומרתם, ונראה כי רק בדרך נס לא הסתיימו בתוצאה קשה פי כמה. אכן, גם המתלונן וחבריו תרמו לא מעט להתלהטות האווירה, אולם בכך אין כדי להצדיק את התגובה האלימה והיזומה של המערערים. באשר למערער 2, מקובלת עלינו ההשקפה כי צריך היה לאבחן את עניינו מעניינו של אחיו, והרי כך בדיוק נהגה הערכאה הראשונה, ועל כן לא ראינו מקום להקל עימו מעבר להקלה בה זכה בבית המשפט המחוזי.

התוצאה היא שהערעור נדחה, והמערערים יתייצבו לשאת בעונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ה בתשרי תשס"ה (10.10.04), עד השעה 11.00. הערבויות שניתנו בעבר על ידי המערערים תעמודנה בתוקפן עד להתייצבותם לשאת בעונש.

ניתן היום, כ"ז באלול תשס"ד (13.9.2004).

ש ו פ ט ש ו פ

ט ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"פ 7041/05אחמד אלהוזייל נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1המעשים שבוצעו בירי ובדקירה היו חריגים בחומרתם, והתגובה האלימה והיזומה אינה מוצדקת גם לאור תרומת המתלונן להתלהטות האווירה.
  2. 2יש לאבחן את עונשו של מערער 2 מעונשו של אחיו, ולא היה מקום להקל בעונשו מעבר להקלה שניתנה בבית המשפט המחוזי.