פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 6840/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. סלים סלמאן
2. תמים סלמאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 40355/03 מיום 13.7.04, שניתן על-ידי כבוד
השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר
בשם המבקשים: עו"ד דוד
יפתח
בשם המשיבה: עו"ד דודי
זכריה
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 13.7.04 (ת.פ. 40355/03), אשר על-פיו הוטלו על המבקש 1 ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, ועל המבקש 2 הוטלו שלוש שנות מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשים מאסר על תנאי. בנוסף, על כל אחד מהמבקשים הוטל קנס בסך 2,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתם, והמבקשים אף חויבו לפצות את המתלוננים בסכום כולל של 27,000 ש"ח.
העובדות העומדות ברקע הדיון שבפנינו הן כדלקמן:
המבקשים הורשעו בבית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), על-פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן, המייחס להם עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
בא-כוח המבקשים ביקש מבית-המשפט המחוזי לעכב את ביצוע גזר-הדין. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועיכב את ביצוע גזר-הדין בעשרים ימים, בכפוף לחיוב בא-כוח המבקשים להגדיל את הערבות של צד ג'; הפקדת סך של 10,000 ש"ח עבור המבקשים בקופת בית-המשפט; הפקדת הדרכונים שלהם במזכירות בית-המשפט ואף הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדם.
על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי ערערו המבקשים לבית-משפט זה. במסגרת ערעורם מבקשים הם לעכב את ביצוע גזר-הדין. עיקר טענת בא-כוחם הוא, כי המבקשים החלו בהליך של "סולחה" ועליהם להיות בחודשים הקרובים בביתם, על-מנת לסיים את הליך "הסולחה" ולהביא את הסכסוך בין המשפחות לידי סיום. כמו-כן, טוען בא-כוחם, כי במשך כל התקופה האחרונה מאז המקרה, לא קרה דבר בין המתלוננים לבין המבקשים ואף כיום אין כל סכנה בהשארת המבקשים מחוץ לסורג ובריח, עד שיינתן פסק-הדין בערעורם.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי אין מקום לעיכוב ביצוע גזר-הדין, שכן אין לתת משקל ל"סולחה" המתנהלת בין הצדדים, ואף אם יגיעו הצדדים, בסופו של דבר, ל"סולחה" ביניהם, צריכים יהיו הם לרצות את עונשם. כמו-כן, לטענת בא-כוח המשיבה, מדובר במעשים חמורים ובאירוע אלים במיוחד, אשר אינם מצדיקים לעכב את ביצוע העונש.
אין חולקין, כי המבקשים שוחררו בערובה והתייצבו לכל הישיבות שנדרשו במשפטם. כמו-כן, עם מתן גזר-הדין, ביום 13.7.04, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשתם ועיכב את ביצועו של גזר-הדין בעשרים יום. ערעורם ובמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשו לבית-משפט זה כבר ביום 20.7.04.
נראה לי, שבנסיבות העניין - וזאת מבלי לקבוע כל עמדה לגבי סיכויי הערעור - מוצדק לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים.
הבקשה מתקבלת וניתן בזה צו המעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקשים, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור בעניינם. כל תנאי השחרור בערובה, שהוטלו עליהם בזמנו, כולל התנאים אותם קבע בית-המשפט המחוזי, יישארו בתוקפם.
מן הראוי, שהערעור ייקבע לשמיעה בהקדם. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה מוקדם ככל האפשר.
ניתנה היום, ז' באב תשס"ד
(25.7.04).
ש
ו פ ט