ע"פ 6915/13 דמיטרי דניסיוק נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת י '

שטרית) מיום 10.10.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 23230-04-13.

2.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירות נוספות מכוח פקודת התעבורה [נוסח חדש], מכוח תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ומכוח פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. בכתב האישום נטען, כי המערער ניסה להימלט משוטרים שסימנו לו לעצור לבדיקת רישיונות, וכי בעת המרדף הממושך שהתנהל אחריו ביצע מספר עבירות תנועה, תוך סיכון חיי אדם ותוך ניסיון לפגוע באחד השוטרים.

3.

ביום 22.9.2013 הגיש המערער בקשה בה נתבקש בית המשפט המחוזי לפסול עצמו מלשבת בדין בעניינו. מתברר, כי זו הפעם השנייה בה מבקש המערער את פסילתו של אותו המותב הדן בתיק (הבקשה הראשונה נדחתה ביום 15.7.2013). בכתב הבקשה מיום 22.9.2013 נטען, כי המותב מחזיק בדעה קדומה כלפי המערער, המשתקפת בהחלטות שקיבל לעניין סמכותו של בית המשפט. לטענת המערער, לא ניתן להוכיח כי הוא אכן נוכח בתוך המדינה, כי חוקי מדינת ישראל חלים עליו וכי לבית המשפט סמכות לדון בעניינו. לטענתו, בית המשפט, בקובעו כי יש לו סמכות לשפוט את המערער, הרים את נטל ההוכחה בעניין זה עבור המשיבה, ומשכך אין הוא סבור כי יקבל משפט הוגן. בתגובה, טענה המשיבה כי אין עילה לפסילתו של בית המשפט, וכי לא השתנה דבר מאז בקשת הפסלות הראשונה שנדחתה. לגישתה, המערער מגיש בקשות כגון אלה בשל חוסר שביעות רצון מהחלטותיו של בית המשפט לגופן.

4.

ביום 10.10.2013 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בה נדונה בקשת הפסלות האמורה. בדיון חזר המערער על טענותיו, וטען כי הנטל להוכיח כי לבית המשפט סמכות הוא על המשיבה, ושאין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע שיש לו סמכות לדון במקרה. המשיבה חזרה על טענותיה מתגובתה בכתב לבקשת הפסלות, והוסיפה כי המבקש טוען לפסילת המותב, כשלמעשה בכוונתו לערור על החלטת ביניים של בית המשפט. במעמד הדיון דחה בית המשפט את הבקשה, בהינתן העובדה שהיא מבוססת על אותם הנימוקים שהועלו בבקשת הפסלות הראשונה שנדחתה ביום 15.7.2013, ומהטעם שטענות המערער אינן מבססות עילה לפסילת שופט. על החלטה זו הוגש הערעור דנא.

5.

בכתב הערעור מפנה המערער לטענותיו שהועלו בבקשת הפסלות מיום 22.9.2013, וטוען כי הוא אינו זוכה למשפט הוגן. זאת, משום שבית המשפט המחוזי הרים את נטל ההוכחה עבור המשיבה, כך נטען, בעניין סמכותו של בית המשפט לדון בתיק. מכך מסיק המערער, כי קמה עילה המצדיקה את פסילתו של המותב מלשבת בדין בעניינו.

6.

דין הערעור להידחות. ההחלטה עליה מבסס המערער את טענת הפסלות הינה החלטה באשר לסמכותו של בית המשפט לדון בכתב האישום שהוגש נגד המערער. כלל הוא כי אין בהחלטות מעין אלה כשלעצמן כדי להצדיק את פסילתו של שופט מלשבת בדין (ע"פ 6268/13 סאלח נ ' מדינת ישראל – המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה , פיסקאות 6-5 (23.9.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). בכדי לבסס עילת פסלות על החלטות של בית המשפט, יש להראות כי תוכן ההחלטות או עצם קבלתן מעידים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים ( שם , בעמוד 178). בענייננו, אין בעצם קבלת ההחלטה בדבר סמכותו של בית המשפט כדי להעיד על כך שדעתו ננעלה לגבי סוגיות אחרות בהן עליו להכריע. מקומן של טענות המערער אינו בגדר ערעור פסלות אלא בערעור על פסק הדין, אם יוגש. יוער, כי שמורה למערער הזכות להעלות הטענות בערעור כאמור, לכשיינתן פסק הדין בעניינו וככל שיבחר לערער עליו (אם יורשע). מיותר לציין, כי אין בדבריי כדי להביע עמדה לגבי טענות המערער לגופן.

7.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.