בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
7051/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
רוני טייבי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 18.08.2011 בת"פ
27910-11-10 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב
תאריך הישיבה:
כ"ו באלול תשע"ב (13.9.12)
בשם המערערת:
עו"ד ר' זוארץ-לוי
בשם המשיב:
עו"ד מ' אורן; עו"ד י' כהן
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ב' וייס
פסק-דין
השופט י' דנציגר :
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב ) בת"פ 27910-11-10 מיום 18.8.2011. המשיב הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על בסיס הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. בגין עבירה זו השית בית המשפט המחוזי על המשיב 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו, וכן פיצוי סמלי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.
עובדות כתב האישום המתוקן
1.
על פי עובדות כתב האישום, המשיב לווה מן המתלונן, שהיה מכרו, סכום של כ-50,000 ש"ח. המתלונן ניסה להיפרע מן המשיב במשך מספר חודשים, אך המשיב נמנע מהשבת ההלוואה ודחה את מועד הפירעון בכל פעם בה תיאמו להיפגש לשם כך. ביום 25.10.2010, סיכמו המשיב והמתלונן להיפגש במפעל בו עבד המשיב לצורך השבת ההלוואה. המתלונן הגיע ברכבו למקום המפגש והחנה אותו במקום בו הורה לו המשיב לעשות כן באמתלה מסוימת. בתום שיחה בין השניים פנה המתלונן לעבר רכבו. או אז הגיח המשיב מאחורי המתלונן כשידיו מכוסות כפפות והוא אוחז בסכין, ודקר אותו בחוזקה מספר פעמים בגבו ובישבנו. לאחר שהסתובב המתלונן המופתע, דקר אותו המשיב דקירה נוספת בבטנו. המשיב עשה כן בכוונה להטיל במתלונן נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. בשלב זה, נסוג המתלונן לאחור, הרים מוט ברזל שהיה מונח על הרצפה וניסה להתגונן באמצעותו מפני המשיב. בין השניים החל מאבק במהלכו תפס המתלונן את המשיב והשניים נפלו ארצה כשהמתלונן שוכב מעל המשיב. המתלונן נשך את המשיב שעדיין לא הרפה מן הסכין, והמשיב דקר אותו בחוזקה בראשו. המשיב עשה כן בכוונה להטיל במתלונן נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה. המתלונן, אשר איבד דם וסבל מכאבים כתוצאה מהדקירות, הרפה מאחיזתו במשיב ונותר שכוב. המשיב לעומתו קם ממקומו, התרחק והחל לטשטש את עקבות הדם. המתלונן ביקש מהמשיב שיעזור לו ויסיע אותו לבית החולים, אך המשיב נמנע מלעשות כן, ורק כעבור מספר שעות ניאות להסיעו למרכז העיר. בטרם יצאו המשיב והמתלונן משטח המפעל, החליף המשיב את בגדיו המגואלים בדם והסתיר את כפפותיו יחד עם הסכין בה השתמש. כתוצאה ממעשי המשיב, נגרמו למתלונן פצעים בעומקים משמעותיים בקדמת החזה, בבטן הימנית העליונה, בגב ובקרקפת, וכן שבר בצלע וקרעים בדופן הבטן הימנית העליונה, באספקט הקדמי של הסרעפת, בכבד ובמעי הדק. על כן נזקק המתלונן לניתוח ולאשפוז.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
2.
ביום 23.5.2012 הרשיע כאמור בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ומשכך נפנה בית המשפט לקביעת גזר דינו של המשיב.
3.
לפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות המבחן. בתסקיר צוין כי המשיב הינו כבן 49, יליד הארץ, ואב לשתי בנות בוגרות. שירות המבחן התרשם כי למשיב משפחה נורמטיבית ותומכת ותיאר את המשיב כאזרח מן השורה, אשר שירת בצה"ל ועברו נקי. מן התסקיר עולה כי הרקע להסתבכותו של המשיב הוא קשיים כלכליים בגינם לווה כספים בשוק האפור. ההלוואות שנטל החמירו את מצבו עוד יותר וכתוצאה מכך נאלץ המשיב לסגור את עסקו. שירות המבחן ציין כי המשיב סובל מבעיות רפואיות קשות וזקוק לטיפול יומיומי ולבדיקות רפואיות. עוד צוין כי לאחרונה פנה המשיב לטיפול נפשי בשל הפרעת חרדה והשתתף בטיפול קבוצתי של שירות המבחן. בהתאם להתרשמותו של שירות המבחן, המשיב מתנהל על פי עולם ערכים תקין בדרך כלל וכי מתבטא אצלו דפוס התנהגות אלים ותוקפני במצבי דחק ולחץ קיצוניים ובעיקר כשהוא חש איום ממשי לחייו. לפיכך, סבר שירות המבחן כי יש להעדיף את הפן השיקומי-טיפולי, על ידי קביעת עונש שייצור גבול ברור לאי הישנות המעשים האלימים ויסייע למשיב לחזור למסלול חיים מתפקד. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיב עונש מאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות והעמדתו במבחן, בנוסף לעונש מאסר מותנה וחיובו בתשלום פיצוי למתלונן.
יוער, כי בתסקיר שירות המבחן נזכרה גרסת המשיב ביחס לאירועי כתב האישום, לפיה המתלונן הוא שניסה לתקוף אותו עם סכין ובהמשך גם עם מוט ברזל, ואילו המשיב פעל לטענתו באופן הגנתי. ואולם, בפתח הדיון בגזר הדין הבהיר המשיב, לבקשת המערערת, כי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן עומדת בעינה.
לפני בית המשפט המחוזי הונחה גם עמדתו של המתלונן. המתלונן תיאר את האירוע ואת התחושות והפגיעות הקשות מהן סבל עקב מעשי האלימות של המשיב. עם זאת, המתלונן לא ביקש להחמיר בדינו של המשיב. בהקשר זה יצויין, כי המשיב פנה לבאת כוח המאשימה בבקשה להביא ל"סולחה" בינו למתלונן, אך הלה סירב.
4.
הטיעונים לעונש:
בטיעונים לעונש ביקשה המערערת להחמיר בעונשו של המשיב חרף הודאתו ומצבו הרפואי והנפשי. המערערת ציינה כי המשיב היה במעצר מיום 3.11.2010 ועד ליום 6.1.2011 ומאז שוחרר בתנאים מגבילים. המערערת הדגישה את חומרת העבירה בה הורשע המשיב וחומרת נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן, כמו גם את האינטרס הציבורי בענישה שתרתיע מפני פתרון סכסוכים בכוח הזרוע. מנגד, הדגיש המשיב את גילו, עברו הנקי, הרקע להסתבכותו ומצבו הכלכלי הרעוע. המשיב הצביע על מצבו הבריאותי הקשה וציין כי הוא סובל מסכרת, לחץ דם גבוה, דופק לא יציב ופריצת דיסק. כן ציין המשיב כי הוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי בשל אירוע טראומטי שהתרחש בשירותו הצבאי ובשל האירוע מושא כתב האישום. הודגש כי המשיב הינו אדם ממשפחה נורמטיבית, תומכת ומסייעת לזולת וכי האירוע המתואר חריג לאורחות חייו. בנוסף, ביקש המשיב מבית המשפט להתחשב בחרטתו הכנה והאמיתית, בבקשתו להתנצל בפני המתלונן ובהשתתפותו בהליך טיפולי מאז שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. כן ביקש המשיב ליתן משקל רב להמלצה של שירות המבחן בעניינו. לאור האמור, ביקש המשיב שלא להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, ולחילופין להסתפק בעונש שירוצה בעבודות שירות תוך חיוב המשיב בפיצוי.
5.
בית המשפט המחוזי קבע כי חרף קיומן של נסיבות אישיות ורפואיות קשות, הודאתו של המשיב ועברו הנקי, אין להקל ראש במעשה האלים אותו תכנן וביצע ושכתוצאה ממנו נגרמו למתלונן חבלות רבות. בית המשפט עמד בהרחבה על הצורך לנקוט בענישה מחמירה שתרתיע מפני עבירות אלימות, כפי שהובע בפסיקת בית המשפט העליון. בהתחשב באמור לעיל, ומבלי להתעלם מהודאתו של המשיב, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות, מצבו הרפואי והמלצת שירות המבחן בעניינו, גזר בית המשפט את עונשו של המשיב כאמור ברישא.
נימוקי הערעור
6.
המערערת טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ לוי - כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר על המשיב עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בלבד. לטענת המערערת, עונש זה אינו משקף כראוי את חומרת העבירה ואת חומרתן המופלגת של נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן, הכוללות תכנון מראש, ביצוע אכזרי תוך שימוש בנשק קר, וגרימה של פציעות קשות במיוחד (שחייבו ניתוחים חוזרים), כמו גם צלקות נפשיות, למתלונן שסובל מפציעותיו עד עצם היום הזה. המערערת עומדת על כך שהמשיב השאיר את המתלונן שותת דם משך שעות ארוכות, עת ניסה לטשטש את עקבות הדם, ולא שעה במשך פרק זמן זה לבקשתו לפנותו מהמקום כדי שיוכל לקבל עזרה רפואית.
לטענת המערערת העונש שהושת על המשיב סוטה במידה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה במקרים כגון דא וחוטא לתכליות ההרתעה, הגמול וההוקעה בענישה. המערערת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לייחס משקל רב לתסקיר שירות המבחן בקביעת העונש, וזאת משהתסקיר התבסס על גרסה שאינה מתיישבת עם הודאתו של המשיב באופן שמלמד על אי נטילת אחריות מצדו על האירוע. המערערת הדגישה כי העונש המקסימאלי בעבירה בה הורשע המשיב, ואשר צריך לשמש כנקודת המוצא בקביעת העונש, הוא עשרים שנות מאסר. לבסוף, חזרה המערערת והדגישה את האינטרס הציבורי בהרתעה מפני עבירות אלימות שהפכו לחזון נפרץ בחברה הישראלית.
תגובת המשיב
7.
מנגד, סומך המשיב ידו על גזר הדין של בית המשפט קמא. לטענת המשיב - באמצעות באי כוחו, עו"ד משה אורן ועו"ד יגאל כהן - הערעור אינו מגלה עילה להתערבות בהכרעות של בית המשפט המחוזי, אשר ששקל אל מול חומרת העבירה, את עברו הנקי של המשיב, החרטה העמוקה שהביע, תהליך השיקום בו החל, מצבו הבריאותי והנפשי הרעוע וההמלצה החיובית שנתן שירות המבחן בעניינו. בגדר כך, מדגיש המשיב כי הוא מאושפז בבית חולים לאחר שלקה בהתקף לב ועבר שני צנתורים, וכי הוא צפוי לעבור בקרוב ניתוח מעקפים.
תסקיר שירות מבחן עדכני
8.
מתסקיר שירות מבחן עדכני שנערך בעניינו של המשיב ביום 4.9.2012 עולה כי המשיב החל בריצוי עונשו בכלא חרמון וכי הפיצוי שהושת עליו שולם במלואו למתלונן. בתסקיר העדכני צוין כי המועד בו צפוי המשיב לסיים לרצות שני שליש ממאסרו הוא ביום 3.10.2012 וכי המועד בו הוא צפוי לסיים את מאסרו המלא הוא ביום 2.6.2013. בהתאם לתסקיר העדכני, המשיב שוהה באגף נ"ס (נקי מסמים) בבית הסוהר, משובץ לעבודה במרכז היצרני ואין לו עבירות משמעת. במהלך שהותו במאסר השתתף המשיב בקבוצה לשליטה בכעסים וכן בפגישות שבועיות עם סטודנט לעבודה סוציאלית. שירות המבחן התרשם כי השתלבותו של המשיב בטיפול אופיינה בהבנה מלאה לחלקים הבעייתיים באישיותו ולמצבי סיכון המובילים אותו לאיבוד עשתונות ולפגיעה בסובבים אותו. המשיב הביע חרטה עמוקה והצליח להגיע להתבוננות עמוקה בעצמו תוך לקיחת אחריות מלאה על מעשיו. מן התסקיר העדכני עולה כי לאחרונה לקה המשיב בהתקף לב והועבר לטיפול נמרץ בבית חולים זיו בצפת שם עבר שני צנתורים. כיום מצבו של המשיב השתפר אך הוא עדיין מתאר חולשה בהליכה ובתפקוד. בתסקיר העדכני צוין גם כי המשיב נמצא בתהליך של הכנת תכנית לקראת שחרורו בפיקוח הרשות לשיקום אסיר וכי התכנית תוצג בועדת שחרורים הקבועה ליום 24.9.2012.
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובתגובת המשיב, לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שבחנו את האסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל, מן הנימוקים שיפורטו להלן.
10.
כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורני כי העונש שהשית בית המשפט קמא על המשיב אינו משקף כראוי את חומרת מעשיו, וסוטה מרף הענישה המקובל באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
11.
כעולה מהעובדות המתוארת בכתב האישום המתוקן, בהן הודה המשיב, החבלה החמורה אותה גרם המשיב למתלונן אינה תוצאה של איבוד שליטה רגעי, אלא לפנינו תקיפה מתוכננת היטב אותה הוציא המשיב לפועל באכזריות רבה. המשיב, אשר לווה כספים ממכרו המתלונן סיכם להיפגש עמו במקום בו עבד. בהמשך, הנחה המשיב את המתלונן באמתלה כלשהי להחנות את רכבו במקום בו בחר לביצוע העבירה. באותה העת היו באמתחתו של המשיב סכין והוא חבש על ידיו כפפות. לכשהפנה המתלונן את גבו למשיב וצעד לכיוון רכבו, דקר אותו המשיב דקירות עמוקות בגבו ובאחוריו, פעם אחר פעם. המשיב לא נרתע ודקר את המתלונן פעם נוספת בבטנו עת הסתובב האחרון אליו, ובתום מאבק בין השנים, דקר אותו שוב בראשו.
12.
אף לאחר ביצוע העבירה, לא שעה המשיב לתחינותיו של המתלונן הפצוע כי יעזור לו להגיע לבית החולים, ותחת זאת הותיר אותו להתבוסס בדמו משך שעות ארוכות. במכתב מאת המתלונן, אשר הוצג לפני בית המשפט קמא בעת הטיעונים לעונש וצורף לערעור דנן, הוא מתאר כיצד החזיק אותו המשיב שרוע על האדמה כשהוא מדמם ודואב מפצעיו, צמרמורות של קור חולפות בגופו והוא רואה את חייו חולפים לנגד עיניו כסרט נע. המשיב דאג תחילה לכסות את עקבותיו על ידי טשטוש את עקבות הדם, וכן החליף את בגדיו המוכתמים והסתיר את הכפפות והסכין בהם השתמש לביצוע העבירה, בטרם הואיל להסיע את המתלונן מחוץ לשטח המפעל ולמרכז העיר.
13.
כתוצאה ממעשים אלו של המשיב נגרמו למתלונן פציעות חמורות וקשות, כמו גם צלקות נפשיות, מהן הוא עדיין מתקשה להחלים. בהתאם לכתב האישום, כתוצאה מדקירותיו של המשיב נגרמו למתלונן, בין היתר, פצע בקרקפת הראש באורך של כ- 15 ס"מ , פצע גדול וחודר באורך כ- 12 ס"מ בבטנו, שבר בצלעו הימנית וקרעים בדופן בטנו, בכבד ובמעי הדק. כעולה ממכתבו של המתלונן, לאחר התקיפה הוא נותח בבית החולים הלל יפה, אושפז, ונאסר עליו לבצע כל פעילות פיזית במשך שלושה חודשים. לדבריו, הניתוח בבטנו גורם לו עד היום להפרשות חוזרות ונשנות שבגינן הוא נדרש לשני ניתוחים נוספים. כן, נגרמו למתלונן צלקות פיזיות, כמו גם נפשיות, עמן הוא נאלץ להתמודד מדי יום.
14.
לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות של המשיב, כמפורט לעיל, כמו גם האינטרס הציבורי בשיקומו, בפרט לאור המלצת שירות המבחן. ואולם, לצד שיקולים אלו, קיים האינטרס הציבורי רב המשקל בהרתעה מפני שימוש בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. כפי שציינו במקום אחר:
"המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח" [ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (לא פורסם, 10.11.2009) בפסקה 21 לפסק הדין].
15.
אשר על כן, אנו סבורים כי יש להעמיד את עונש המאסר בפועל שאותו ירצה המשיב על תקופה בת 33 חודשים בניכוי ימי מעצרו, ואילו יתר רכיבי העונש עליהם הורה בית המשפט המחוזי הנכבד יוותרו על כנם.
כאן המקום להעיר, כי לא מן הנמנע שאילו ישבנו כערכאה הדיונית במקרה דנן, יתכן שהיה מושת על המשיב עונש חמור אף יותר, אך בהינתן הריסון המתבקש בשבתו של בית משפט זה כערכאת ערעור על גזר דינה של הערכאה הדיונית, די באמור לעיל כדי למצות את הדין עם המשיב.
ניתן
היום, ג' בתשרי תשע"ג (19.9.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת