ע"פ 7196/05אריה סילברמן נ. מדינת ישראל

1.ביום 10.8.05 החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר, שהוטל על המבקש על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.פ. 6721/00), וזאת עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.רק ביום 18.6.06 הגיש המבקש "בקשה להבהרת פסק-דין" מיום 10.8.05. בבקשתו הוא מבקש, כי בית-המשפט יורה על עיכוב ביצוע גזר-הדין בת.פ. 6721/00 ולחילופין להורות על ביטול ריבית הפיגורים אשר צבר רכיב הקנס. לחילופי חילופין, מבקש הוא להפחית את שיעור ריבית הפיגורים אשר צבר רכיב הקנס, העומד כיום על כ- 64,000 ש"ח, ולהעמיד את גובה סכום הקנס לתשלום, ככל שניתן, על סכום הקרן בסך 50,000 ש"ח. המשיבה מתנגדת לבקשה על כל חלקיה.

דין הבקשה להידחות.

3.הגם שבגוף פסק-הדין מיום 10.8.05, ציינתי, כי "יש מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין", בסוף פסק-הדין, כאשר ניתנת הקביעה האופרטיבית, קבעתי, כי אני מעכב את ביצוע עונש המאסר נשוא הערעור בלבד. וכך נכתב:

"...לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ולעכב את ביצוע עונש המאסר נשוא הערעור...". [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

4.גם בהחלטתי מיום 26.7.05 קבעתי, כי:

"אני מחליט בזה לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער וזאת עד למתן החלטה אחרת". [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

5.כאמור, כבר בהחלטתי מיום 26.7.05, בה ציינתי במפורש, כי אני מעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל, היה על המבקש לשלם את הקנס שהוטל עליו על-ידי בית-משפט השלום, אך המבקש טרם שילם את הקנס עד עצם היום הזה.

6.ולגופו של עניין, לא בכדי החלטתי, עוד בהחלטתי מיום 26.7.05, שלא לעכב את תשלום הקנס שהוטל על המבקש, שכן בית-משפט זה כבר קבע לא אחת, כי אין לעכב תשלום קנס, שכן תשלום הקנס לטובת המדינה אינו בלתי הפיך וניתן להשיבו אם יזכה המערער בערעור (ראו ע"פ 10209/03 אריה שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.