ע"פ 763/96 מדינת ישראל נ. אליהו חזן

בית המשפט קמא נתן משקל ניכר לעובדה כי אין וודאות לגבי כמות הסם שהמשיב מס' 1 אמור היה לייבא על פי עדותו של סוכן המשטרה הסמוי. אולם לענין

זה אין חשיבות לצורך השאלה אם המשיב מס' 1 קשר עיסקה

אחת עם הסוכן, או שמא קשר שתי עסקות, זו שבאישום מס' 1 וזו שבאישום מס' 2 בו הורשע. ואכן, לעניין האישום בנסיון לייבוא הסם, או בקשירת קשר לייבוא הסם לא היה מקום להרשיע את משיב מס' 1, כפי שהואשם באישום הראשון. לא כן לגבי עצם קיומה של העיסקה בסם מסוכן. מתוך הראיות לא ניתן להסיק אלא זו שבאישום הראשון מדובר בעיסקה

לספק סם בעתיד לאחר שהסוכן שילם 51,000 דולר, ואילו באישום השני מדובר על עיסקה נוספת כשמקור הסם הוא בארץ. עבור העיסקה

השניה שילם הסוכן 20,000 דולר ונשאר חייב 7,500 דולר.

אפשר ושתי העסקות נתמזגו בשלב מאוחר יותר לעסקה אחת, ומכאן חוסר ההתאמה בעניין הכמות, אולם מלכתחילה היו אלו שתי עסקות נפרדות.

זו דעת הרוב בערעורה של המדינה על זיכויו של המשיב מס' 1 מהאישום הראשון, ולפי דעה זו יש מקום לקבל את הערעור בחלקו ולהרשיע את המשיב מס' 1 בעשיית עסקה בסם מסוכן באישום הראשון.

לדעת השופטת דורנר , אין מקום להתערב בממצאו של בית המשפט המחוזי, המעוגן בעדות משיב מס' 1, כי קשר עם הסוכן עיסקה

אחת בלבד.

נוכח תוצאת הערעור שהגישה המדינה בע"פ 763/96, נדחה ערעורו של משיב מס' 1 בע"פ 792/96, בו ערער על חומרת העונש. לעומת זאת מתחייבת מן התוצאה ועברו הפלילי, משיב מס' 1 לרבות עבירות סמים שבגינן נידון למאסר שלש שנים בפועל, כי נחמיר בעונשו, ואנו מעמידים את העונש על 12 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו (31.8.94). צו החילוט יעמוד בעינו.