ע"פ 7730/98 קונסטנטין שייבסקי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בשוד בנק. נגזרו עליו שלוש שנות מאסר, שנתיים מתוכן לריצוי בפועל. בערעורו על חומרת המאסר הממשי מטעים הסניגור את עברו הנקי מדופי של המערער, את מצבו האישי הקשה ואת נסיבותיו המשפחתיות. המערער עלה לישראל, עם אשתו ובנו, בשנת 1995. לפני עלייתו השתתף במלחמת האזרחים בגרוזיה, במהלכה נפצע בראשו. בארץ נקלעו הוא ובני משפחתו למצוקה כלכלית קשה, ואת עבירתו, לפי הנטען, ביצע על רקע המצוקה הזאת. בבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לו הוברר כי המערער שרוי במשבר קשה. הוא מכיר בחומרת כישלונו ומצר על הסבל הנגרם עתה למשפחתו. כעולה מתסקיר המבחן, אשתו ובנו של המערער סובלים ממצוקה ובשל היעדר זכאות לכך אינם נעזרים על-ידי שירותי הרווחה. שירות המבחן, החושש מפני התדרדרות נוספת במצבו של המערער, ממליץ לשחררו מן המאסר ולהעמידו במבחן.

חוששנו כי אין בידנו לקבל המלצה זו. בגוזרו את עונשו של המערער הביא בית המשפט המחוזי בחשבון שיקוליו את מצבם של המערער ובני משפחתו ואת הרקע לביצוע העבירה. ומתוך שהתחשב באלה גזר על המערער עונש מאסר שהוא בעליל קל לאין ערוך מן העונש שחומרת העבירה כשלעצמה היתה מצדיקה. כן יצוין, כי לא הונחה בפנינו כל תכנית שיקומית היכולה לשכנע שעם שחרורו של המערער מן המאסר יבואו קשייו וקשיי משפחתו על תיקונם.

המסקנה היא כי אין מנוס מדחיית הערעור. עם זאת היינו ממליצים בפני שירות בתי הסוהר לבחון את האפשרות לשלב את המערער בפעילות מועילה כלשהי, במהלך תקופת מאסרו, וכן את הצורך ליתן לו את הסיוע הנפשי הדרוש לו. נציגת שירות המבחן הניחה את דעתנו כי עם שחרורו של המערער מבית הסוהר (ככל שניתן להניח בעוד פחות משנה) ידאג שירות המבחן לכך שהרשות המוסמכת לטיפול באסירים משוחררים תגיש לו את הסיוע הנדרש.

הערעור נדחה.