ע"פ 7789/05 נאדר אבו גב'ל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בליבו של המערער עלה חשד שהמתלונן מטריד את אשתו. בחודש אוקטובר 2002 הוא הבחין במתלונן שעה שזה נהג באוטובוס, והטיל לעברו פטיש שפגע בחלון הנהג, ניפץ את השמשה, ופגע בחזהו של המתלונן. כתוצאה מכך נגרם למתלונן שבר באחת מצלעותיו וכן נגרם נזק לאוטובוס.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזר עונשו של המערער: 18 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום דומה.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער חטא על רקע של פרץ קנאה וחשד שהתעורר בו כי שכנו, המתלונן, נתן את עינו באשתו. כן נטען, כי נסיבותיו האישיות של המערער קשות במיוחד - מוצאו משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ודימויו בעיני עצמו והסביבה נמוך. חרף כל אלה הצליח המערער להשתלב בעבודה ולפרנס את משפחתו, ועל כן לכליאתו עלולה להיות השלכה קשה. מתסקירו של שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא עולה, כי המערער התגרש מאשתו ונשא אישה אחרת, אולם לאחר שלושה חודשים התגרש בשנית וחזר ונשא את אשת-נעוריו.

כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, כפי שהיתה לנגד עיניו חומרת המעשה בו חטא המערער. זה האחרון זרק פטיש לעבר המתלונן שעה שנהג באוטובוס ולא זו בלבד שגרם לו חבלה, אלא שבמעשה זה הוא גם סיכן את המשתמשים בדרך. זהו פרץ נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, וכבר אמרנו לא אחת כי על בתי המשפט לתרום את תרומתם למלחמה בנגע זה, על ידי החמרה בענישה. כך עשה בית המשפט המחוזי, ומכאן דעתנו כי לא הוכחה עילה להתערב בגזר דינו.

הערעור נדחה.