ע"פ 7830/08 בילאל מחאמרה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי :

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 8.9.07 נפגשו המערער ואחד - יחיא סלאמה, עם אדם שזהותו אינה ידועה, וקיבלו מידיו שני אקדחים שאת תמורתם בסך 3500 דינרים ירדניים היו אמורים לשלם לאחר שימצאו להם קונה. באותו יום, בשעת צהריים, נפגשו המערער וסלאמה עם שני שוטרים סמויים, הציגו בפניהם את האקדחים, ודרשו בתמורה 25,000 ש"ח. בשלב זה נעצרו המערער ושותפו.

במהלך משפטו הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום, אולם הוסיף וטען כי לא מתקיימים בו יסודותיהן של עבירות סחר בנשק ושהייה בלתי חוקית בישראל. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות של אחזקת נשק וסחר בו, וזיכה אותו מעבירה של שהייה בלתי חוקית. בהמשך, נדון המערער ל-3 שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש. נטען, כי היוזמה לעסקה היתה של משטרת ישראל, שאדם מטעמה פנה אליו בבקשה כי ישיג לו נשק. בעקבות כך התקשר למערער אדם שאינו מוכר לו, וממנו הוא קיבל את שני האקדחים אותם הציע לשוטרים. על בסיס עובדתי זה נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לכך שאת העבירות יזם "סוכן מדיח", לעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, ושהעונש שנגזר לו סוטה במידה רבה ממדיניות הענישה הנוהגת.

מתשובתו של בא-כח המשיבה לערעור הבנו כי בגרסתו של המערער יש ממש, וככל הנראה קדמה למכירת האקדחים פניה יזומה על ידי איש משטרה, מאחר ועלה חשד כי המערער עוסק בסחר בנשק. נדמה כי אין צורך לומר שאותו חשד התאמת, ולחובת המערער נוסיף ונקבע, כי מנסיבות האירועים בהם נטל חלק שוב אין ספק כי הוא יודע להגיע לגורמים הסוחרים באמצעי לחימה ולמכור כלי נשק לכל המרבה במחיר. עם זאת, לא נוכל להתעלם מהתרומה המכרעת שהיתה לאנשי משטרה בהפללתו של המערער, ולפיכך, ואף שהעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, החלטנו ללכת לקראת המערער ואת תקופת המאסר בה ישא אנו מעמידים על 30 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין - יעמדו בעינם.