פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
8215/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
חסן יוסף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 6054/07 מיום 17.9.08 שניתן על ידי כב' השופט י'
אלרון
תאריך הישיבה:
י"א בחשון
התשס"ט (9.11.08)
בשם המערער:
עו"ד אברהם ברדוגו
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן
החלטה
1.
לפניי בקשה לדחיית המשך ריצוי עונש המאסר שהוטל על המבקש.
העובדות הצריכות לעניין
2.
המבקש, כבן 29 במועד ביצוע העבירות, הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה על-פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 , קרי – החזקת סכם מסוכן שלא לצריכה עצמית וללא היתר, וכן בעבירה לפי סעיף 275, בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 . בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום, שבו הודה המבקש, נעצר הנאשם בתאריך 4.4.07 עת נסע ברכב מסוג ב.מ.וו שבבעלותו עם שני אנשים נוספים, שאחד מהם נהג ברכב. בחיפוש ברכב נמצאה שקית המחולקת לעשר אריזות המכילות בסך הכל 1000 כדורים מסוג MDMA השייכים למבקש. לאחר תפיסת הסם על-ידי המשטרה, הוריד המבקש את בלם היד ברכב, העביר את ידית ההילוכים למצב נסיעה, ואמר לנהג לנסוע, זאת בכדי להימלט מהמשטרה. הנהג אכן החל בנסיעה מהירה מן המקום, ובהמשך נטשו השלושה את הרכב ונמלטו.
3.
לאחר הודייתו בכתב האישום והרשעתו, הורה בית המשפט (כב' השופט י' אלרון ) על עריכת תסקיר מבחן. ששה תסקירים כאלו נתקבלו בבית המשפט במשך תקופה שנמשכה שנה תמימה, שכן המבקש עבר הליך טיפולי של גמילה מסמים ושירות המבחן עידכן את הערכותיו על יסוד התקדמות ההליך. בתסקיר האחרון ציין קצין המבחן כי המבקש שינה מאורחות חייו ודפוסי התנהגותו בעבר, ולכן המליץ על חלופה טיפולית-שיקומית הכוללת הטלת צו מבחן למשך שנה ושילוב המבקש בתוכנית טיפולית במרכז יום שיקומי לנפגעי סמים בטייבה וטיפול פרטני ביחידה לנפגעי סמים בנצרת.
4.
בגזר הדין, שניתן בתאריך 17.9.08, ציין בית המשפט כי אינו מתעלם מן האמור בתסקירים, אך אלו מהווים רק שיקול אחד בין שיקולי בית המשפט. בית המשפט הביא גם במסגרת השיקולים לקולא את הודאת המבקש, מכלול הנסיבות הנוגעות למצבו האישי והמשפחתי כמתואר בתסקיר, והצלחתו בתהליך הטיפול והשיקום. עם זאת קבע בית המשפט כי במקרה דנן האינטרס הציבורי, הבא לידי ביטוי בשיקולי ההרתעה והגמול – גובר על השיקול השיקומי, בשים לב לחומרת העבירה של סחר בסמים מסוכנים בכלל, וסם האקסטזי בפרט (בכמות גדולה המיועדת להפצה), בשילוב עם ניסיונו של המבקש להימלט ממקום האירוע. לפיכך קבע כי יש להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל, שבמהלכו יוכל להמשיך בתהליך השיקום. על המבקש הושת איפוא עונש של 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי שני חודשי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות בהן הורשע בתיק זה וקנס בסך 10,000 ש"ח. לבקשת ב"כ המבקש, נדחה תחילת ריצוי עונש המאסר עד לתאריך 28.9.08.
5.
בתאריך 28.9.08 הגיש המבקש הודעת ערעור על גזר הדין, בה השיג על מערך השיקולים שהנחה את בית המשפט המחוזי הנכבד בגזר הדין. במקביל הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע, אך זו נדחתה לאלתר על-ידי חברתי השופטת א' חיות , מן הטעם שהוגשה לאחר שחלף מועד ההתייצבות שנקבע לתחילת ריצוי עונשו של המבקש.
בחלוף חודש, בתאריך 28.10.08, שב המבקש והגיש בקשה זו שבפניי, שעניינה דחיית המשך ריצוי עונש המאסר.
6.
הבקשה הנוכחית מתמקדת בטעמים שונים אשר הביאו לאיחור בהגשת הבקשה הקודמת לעיכוב ביצוע עונש המאסר, כאשר ב"כ המבקש נוטל על עצמו את האחריות לכך וזאת בעיקר בשל מחלה שלקה בה ואי-הבנה שחלה במשרדו. ב"כ המבקש טוען עוד כי יש לתת משקל רב למאמצים הניכרים שהושקעו בהליך הטיפולי ואף במעקב של בית המשפט עצמו אחר הצלחת ההליך, וכי בריצוי גזר הדין יש כדי לבטל למעשה את כל המאמץ והמשאבים שהושקעו לצורך זה.
דיון והכרעה
7.
ראשית אציין, כי בהחלטתי זו מצאתי לבחון את שאלת ההצדקה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, כאילו טרם החל בביצוע העונש. זאת, הן בשים לב לכך שב"כ המבקש נטל על עצמו – בהגינותו הרבה – את האחריות לתקלות שהביאו לעיכוב בהגשת הבקשה הקודמת לעיכוב הביצוע (אף כי נבעו בחלקן מסיבות אובייקטיביות), והן בשים לב לכך שהמבקש החל בריצוי עונש המאסר אך זה מקרוב. חרף האמור לעיל, הרי שבמקרה דנן סבורני כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
8.
ערעורו של המבקש הוא על גזר הדין בלבד, ולא על הכרעת הדין. לפיכך לא מתקיים במקרה דנן אחד האינטרסים המרכזיים, אשר יש בהם לעיתים כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש והוא – מניעת מצב בו אנשים אשר בסופו של ההליך המשפטי יימצאו זכאים בפסק - דין סופי – ישבו בכלא לשווא (עיינו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 270, 281-280 (2000)).
אמנם המערער טוען כי במסגרת גזר הדין היה מקום שלא להורות על מאסרו כלל. אולם אף אם הליך הגמילה המוצלח שעבר המבקש יתכן ויהיה בו משום שיקול להקלה בעונש, ספק אם יש בכך, על-פי הפסיקה הנוהגת, כדי להצדיק התעלמות מוחלטת מן העבירות החמורות שביצע המבקש, כמפורט לעיל, עד כדי הימנעות מהשתת עונש מאסר כלשהו עליו (השוו: ע"פ 658/05 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.05); רע"פ 6791/05
לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.11.05); רע"פ 7303/05 אלון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 29.11.05)). לפיכך, במקרה דנן, בשים לב לעונש שהוטל על המבקש וחומרת העבירות בהן הורשע – אין מקום לסטות פה מנקודת המוצא בבקשות לעיכוב ביצוע העונש, והיא כי האינטרס הציבורי מחייב את אכיפתו המיידית של עונש המאסר (השוו: ע"פ 5739/03 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.03)).
9.
לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקש ימשיך בביצוע עונש המאסר שהושת עליו. עם זאת ועל רקע המלצת תסקיר המבחן, אני מורה כי הדיון בערעורו של המבקש יקויים בהקדם , בכפוף ליומנו של בית המשפט.
ניתנה היום י"ח בכסלו התשס"ט (15.12.2008).
ש ו פ ט