רע"פ 7303/05 אליהו אלון נ. מדינת ישראל

ביום 10.2.04 הוגש לבית-משפט השלום בקריות כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו החזקה או שימוש בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישא וסיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 8.12.03, בזמן שאיננו ידוע, ברחוב אשכול 3/7 בקרית מוצקין, השתמשו המבקש ואנשים נוספים בסמים מסוכנים מסוג הרואין, שלא בהיתר. בנוסף, באותו המעמד, נמצא המבקש ביחד עם נאשם נוסף, מחזיק בביתו בצלחת חרסינה בתוך דף נייר בקלמר, באריזה נוספת, הרואין במשקל של 0.6018 גרם שהינו סם מסוכן, שלא לצריכתו העצמית.

בית-משפט השלום בקריות (כבוד השופט א' מגן) הרשיע את המבקש ביום 13.7.04, על-פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. אולם, לאחר הרשעה זו, המשיך המבקש בדרך העבריינות והספיק לבצע מספר עבירות סמים נוספות אשר צורפו לתיק העיקרי בעניינו, בכמה מועדים לאחר מכן, טרם גזירת דינו בתיק העיקרי. כך, ביום 22.9.04 הורשע המבקש בעבירה של החזקת סם מסוג הירואין שלא לצריכה עצמית ובעבירה של ניסיון להשמדת ראיה; ביום 1.11.04 הורשע המבקש בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ובעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין שלא לצריכה עצמית; ביום 21.4.05 הורשע המבקש בעבירה של החזקת קוקאין לצריכה עצמית ובעבירה של שיבוש הליכי משפט. לפיכך, לאור כל אלו, גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש של מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים וכן הפעיל נגדו במצטבר מאסר מותנה בן 8 חודשים אשר הוטל עליו בת.פ. 5883/02. בנוסף, גזר בית-המשפט על המבקש מאסר על תנאי של 10 חודשים, למשך 3 שנים, אשר יחל עם תום ריצוי עונשו, באם יורשע בעבירה מהפקודה, למעט החזקת סמים או כלים לשימוש עצמי וכן הורה על פסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 4 שנים.

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו, טען המבקש, כי שגה בית-משפט השלום בדחותו את המלצת שירות המבחן להעמידו במבחן. לטענתו, שליחתו לכלא תקטע את הליך הגמילה והשיקום מסמים שהחל.

בית-המשפט המחוזי ( כבוד השופטים א' שיף, י' כהן ו-מ' פינקלשטיין ) דחה את ערעורו של המבקש, ביום 14.7.05, בקובעו, כי לא נפל כל פגם בשיקולי בית-משפט השלום וכי אין מנוס מהטלת עונש מאסר משמעותי על המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי השאלה בעניינו, אשר הינה שאלה אנושית-מצפונית, נופלת בגדר המקרים בהם מתחייבת התערבותו של בית-משפט זה כערכאה שלישית. בנוסף, לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי כאשר דחה את המלצתו של שירות המבחן, שכן בכך עלול להיקטע למעשה הליך השיקום בו החל, אשר הנו דרך הטיפול הראויה ביותר בעניינו. עוד טוען המבקש, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, מחלתה של אשתו ונכונותו לשתף פעולה עם גורמי הטיפול.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה שלפנינו, משום שבקשתו של המבקש לא מעלה כל שאלה משפטית או בעלת חשיבות ציבורית. בנוסף, לטענתה, בקשת רשות הערעור מופנית כנגד חומרת העונש בלבד ועל-פי ההלכה, אין בכך בכדי להוות עילה למתן רשות ערעור. עוד לטענתה, נוכח עברו של המבקש, הרשעותיו הקודמות וצירופם של התיקים הנוספים בעניינו, טרם מתן גזר הדין, צדק בית-המשפט בהעדיפו את אינטרס הענישה על-פני האינטרס השיקומי בעניינו של המבקש .

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע

103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו שבפני, הינה מופנית כנגד חומרתו של העונש אשר הושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת למעט אותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ

6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. למבקש עבר פלילי מכביד, המתפרס על פני מספר שנים הכולל בין עבירותיו הרבות גם מספר הרשעות בעבירות סחר בסמים, אשר האחרונה שבהן הינה משנת 2003. הרשעתו של המבקש בעבירות נשוא בקשת רשות ערעור זו, מעידה על כך, כי הוא לא זנח את דרך העבריינות וכי לא תיקן את דרכיו. לאור האמור, לא נראה, כי יש להתחשב במיוחד לקולא בנסיבותיו האישיות השונות, אשר בגינן הקלו עליו בעבר ולפיכך הוטל עליו בזמנו עונש מאסר על תנאי בלבד.

כמו-כן, כפי שקבע בית-משפט השלום, מי שדרך קבע משווק סמים מסוכנים ומחזיק ברשותו שלא לצריכתו העצמית כמויות משמעותיות של הרואין, עליו לדעת שלא ייצא פטור ללא כל עונש, אפילו אם בחר בדרך טיפולית ושיקומית לעצמו. במיוחד אמורים הדברים בעניינו של המבקש, אשר במהלך התנהלותו של התיק נשוא בקשת רשות ערעור זו, צורפו מספר תיקים נוספים החמורים אף יותר מהתיק המקורי.

לפיכך, ולאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 11.8.05 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 22.12.05 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה.