ע"פ 8280/12 יהונתן חפר נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.11.2012 (עפ"ת 18558-10-12, השופט י' קינר ) שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצוע גזר דינו עד למתן פסק דין בערעור שהגיש בעניינו.

2.

המערער הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי אישום (בתת"ע 8495-01-11 ובתת"ע 8497-01-11): נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(2) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודה ונהיגה ללא רישיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודה.

3.

עיקרי העובדות הם אלה – המערער נתפס כשהוא נוהג ברכב חקלאי ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח ביום 24.1.2011. מקרה זה אירע לאחר שרישיון הנהיגה של המערער פקע בשנת 2006 וביום 3.5.2007 (בתיק 6481/05) נשלח המערער לשנה וחצי מאסר בפועל והושת עליו עונש של פסילה בפועל למשך שנתיים וחצי מיום שחרורו.

4.

ביום 10.10.2012 הודה המערער בכל העובדות הנטענות בשני כתבי האישום וביקש שהטיעונים לעונש בשני התיקים ידונו במאוחד. לאחר שהמשיבה לא הביעה התנגדות קיבל בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (תת"ע 8497-01-11, השופט א' אנושי ) את בקשת המערער, וכן קיבל את בקשתו לשליחתו לעריכת תסקיר מבחן בעניינו. ביום 14.10.2012 גזר בית המשפט את דינו של המערער – השית עליו 14 חודשי מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל עליו בתיק 6481/05 באופן חופף. בנוסף השית בית המשפט קמא על המערער עונש של פסילה מקבלת רישיון למשך עשרה חודשים מיום שחרורו, ופסילה על תנאי מקבלת רישיון למשך 6 חודשים, למשך 3 שנים מיום שחרורו. בית המשפט קמא נמנע מלהשית קנס כספי על המערער לאור מצבו הכלכלי הקשה וכן ביקש משירות בתי הסוהר שיסייע למערער בטיפול במצבו הפסיכיאטרי.

5.

לאחר דיון במעמד הצדדים דחה בית המשפט על אתר את בקשת המערער לעכב את ביצוע מאסרו. בית המשפט קבע כי העבירות שעבר המערער הן אצלו דפוס חוזר ומשקפות זלזול מוחלט בהוראות החוק. בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שעלו מתסקיר המבחן, ובכלל זה העובדה שהוא רואה בעצמו קורבן ומנסה להצדיק בפני עצמו את הנהיגה ללא רשיונות בכך שנהג ברכב חקלאי בלבד. שירות המבחן המליץ לא לשולחו למאסר אלא להאריך את רכיב המאסר המותנה ולשלוח את המערער לשירות לטובת הציבור. בחוות הדעת שנערכה על ידי פסיכיאטרית שטיפלה במערער נאמר כי ייתכן שטיפול יביא לשינוי בהתנהגותו. אולם, בית המשפט התרשם כי חוות הדעת והתסקיר אינם מעידים כי אוינה המסוכנות של המערער אלא רק שהוא עובר שינוי אך הטיפול הנדרש עודנו ארוך. בית המשפט שקל לכף חובה את עברו התעבורתי העשיר של המערער אשר כולל הרשעות רבות בעבירות תעבורה, ובכלל זה עבירות של נהיגה בזמן פסילה. בשל עברו של המערער וכן בשל חומרת העבירה בחר בית המשפט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן.

6.

ביום 12.11.2012 דחה בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 18558-10-12, השופט י' קינר ) את הבקשה שהוגשה בעניין עיכוב הביצוע של גזר הדין של המערער. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שלשיטתו תסקיר המבחן אינו ממליץ באופן חד-משמעי להימנע מלשלוח את המערער למאסר, אלא עושה כן בהקשר שבו בית המשפט יטיל על המערער ענישה שיקומית להבדיל מהרתעתית. בית המשפט הוסיף וקבע כי שיקומו של המערער מוטל בספק רב דווקא לנוכח הכתוב בתסקיר. בנוסף לכך, שקל בית המשפט את עברו התעבורתי העשיר של המערער וכן את העובדה שהוא החל בריצוי עונש המאסר, דבר המהווה שיקול נגד עיכוב הביצוע של גזר הדין. בסופו של דבר, סבר בית המשפט כי הסיכוי שבית המשפט שישב בערעורו של המערער יתערב בעונש המאסר בפועל ויבטל אותו לחלוטין הינו קלוש ועל כן אין מקום לעכב את ביצוע גזר הדין. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי הערעורים בבית המשפט המחוזי מרכז נשמעים במהירות דבר שמטה את הכף לטובת דחיית הבקשה.

7.

בא-כוחו של המערער טען בפני כי דחיית הערעור עלולה לייתר את הדיון בערעור על גזר הדין בשל התקופה הקצרה יחסית של עונש המאסר. לכך הוסיף כי המערער היה משוחרר לכל אורכו של משפטו הארוך והתנהג כראוי – הופיע לדיונים ועמד בתנאים שהוצבו לו. בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות ציין בא-כוחו של המערער כי הוא חקלאי וכי אמו המבוגרת ושני ילדיו הקטינים סמוכים על שולחנו, ולכן עליו להיערך בכל הנוגע להסדרת ענייניו הכלכליים הנוגעים למשלח ידו אף אם יושת עליו עונש מאסר.

8.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את הערעור ולהיעתר לבקשתו של המערער לעיכוב ביצוע ריצוי מאסרו. אכן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, המערער אינו מציג טענות חדשות שלא עמדו בפני בתי המשפט שדנו בבקשתו ודחו אותה. מנגד עומדת העובדה שתקופת המאסר שהוטלה על המערער אינה ארוכה. כך המערער כבר החל בריצוי עונשו, ובנסיבות אלה פוחתת הנטייה לעכב ביצועו של עונש מאסר (ראו: ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2012), בפסקה 5). אולם, עובדה זו אינה יכולה להכריע את הכף לבדה תוך התעלמות מנסיבות אחרות, ומה גם שבמקרה זה לא ניתן היה, מבחינה מעשית, להגיש ערעור לפני שנלקח המערער למאסר, מיד בתום הקראת גזר דינו (כפי שציין חברי השופט ח' מלצר בהחלטתו בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2010), בפסקה 15 "כאשר ריצוי העונש מתחיל מיד בתום הקראת גזר הדין... יש 'לרכך' כלל זה מטעמים מובנים"). השיקולים אשר הכריעו את הכף, מבחינתי, במקרה זה, הם נסיבותיו הכלכליות והאישיות המורכבות של המערער, אשר הסביר, גם בדיון שהתקיים בפני, כי הוא זקוק לתקופת התארגנות מסוימת עד יום הכניסה למאסרו בכל הנוגע לציוד החקלאי שלו ולסידורים כספיים, וזאת על רקע מצבו הכלכלי הדחוק. עוד אוסיף שמשפטו של המערער נקבע למועד קרוב, כבר בחודש הבא, ולכן עיכוב עונש המאסר שלו לא יגרום לדחייה משמעותית בריצוי העונש, אם יידחה ערעורו. למותר לומר כי המערער צריך להיות ערוך גם לאפשרות כי יישלח לרצות מאסר בפועל באופן מיידי אם יידחה ערעורו.

9.

אשר על כן אני מקבלת את הערעור ומורה כי ביצוע מאסרו של המערער יעוכב עד לתום הדיון בערעורו וזאת בכפוף לתנאים שהוטלו עליו בהחלטת השופטת ר' רז במ"ת 8499-01-11 ביום 10.2.2011. המערער ישוחרר מיד לאחר שימולאו תנאים אלה.