ע"פ 8303/10 משה בוזגלו נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במשך ארבע שנים שתחילתן בחודש דצמבר 2005, ניהל המערער עסקים בהם הותקנו מחשבים אשר אפשרו ללקוחות לגלוש, כביכול, באינטרנט, ובפועל שימשו להימורים בלתי חוקיים. על פי הנטען, פקדו שוטרים את עסקיו של המערער פעם אחר פעם, ותפסו את הציוד ששימש להימורים, אולם בכל פעם שב המערער והתקין מחשבים חדשים שאפשרו לו להמשיך בעיסוק האסור. למערער יוחסו בגין כך עבירות של איסור הגרלות והימורים ואיסור החזקה או הנהלה, לפי סעיפים 225 ו-228 לחוק העונשין, שהן גם "עבירות מקור", כהגדרתן בסעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. שוויו של הרכוש האסור הוערך במיליוני שקלים, ונטען כי המערער ביצע בעצמו או באמצעות אחרים פעולות שונות כדי להסתיר את מקורו של הרכוש האסור, זהות בעליו, מיקומו ותנועותיו. הכספים שהרוויח שימשו את המערער למחייתו, לתשלום שכר לעובדים שהעסיק, ולרכישתם של נכסים – דניידי ודלא ניידי.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של איסור הגרלות והימורים, החזקה או הנהלה, הדחה בחקירה, ניסיון לקבל דבר במרמה, איסור הלבנת הון ועשייה ברכוש אסור. בהמשך הוא נדון לקנס בסך 1 מיליון ש"ח, 18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגדו, האחד בן שנתיים והאחר בן 3 חודשים. נקבע כי המערער ישא בתקופות המאסר באופן חופף.

הערעור שבפנינו מופנה נגד העונש, ונטען בו, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי הפעלתו של המאסר המותנה בן 3 החודשים מחייב את הפעלתו של המאסר המותנה האחר, בן השנתיים.

לא ראינו צורך להידרש לשאלת המשפטית בדבר החובה להפעיל את המאסרים על-תנאי, הואיל ולהשקפתנו גם אם היה מוסמך בית המשפט להימנע מכך, לא היה בפניו טעם כלשהו שיצדיק זאת. אדרבא, מדובר במערער שככל הנראה אינו נתון למוראו של החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא העובדה שהוא הפר אותו באופן ממושך ושיטתי במשך מספר שנים. המערער נהג כך אף שהיה מודע לפסול שבמעשיו, והוא נקט בדרכים שונות כדי להסוותם. יתרה מכך, גם כאשר פקדו את עסקו אנשי החוק, וחילטו את הציוד ששימש להימורים, הוא שב עד מהרה לסורו וחזר להפעיל את העסק לאחר שהתקין בו מחשבים חדשים. ברם, לא רק בכך חטא המערער, והוא הוסיף וביצע עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון בהיקף גדול, ותוך פגיעה בקופה הציבורית.

בנסיבות הללו לא גילינו בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, מקל וחומר חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

על המערער להתייצב לשאת בעונש, ביום ז' באדר ב' התשע"א (13.3.2011), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת.