ע"פ 8349/12 רמי גראב נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הקנס שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם ) בת"פ 11-09-16228 מיום 1.11.2012.

המבקש הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובהפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בגין כך נגזרו על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל בן 18 חודשים וכן קנס בגובה 20,000 ש"ח שישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.1.2013 (זאת, לצד עונשים נלווים נוספים).

המבקש הגיש ערעור כנגד חומרת העונש ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. ביום 27.11.2012, לאחר שיח ושיג בין הצדדים ובהמלצתו של בית משפט זה, הסכימה המשיבה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש. הגם שההחלטה נוקטת בלשון כללית ("עיכוב ביצוע עונשו של המבקש"), הצדדים אינם חלוקים כי ההחלטה – שנסמכה כאמור על הסכמתה של המשיבה – התייחסה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בלבד.

עתה עותר המבקש לעיכוב ביצוע רכיב הקנס בציינו כי מצבו הכלכלי, שהורע בעקבות פיטוריו, אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום יתרת הקנס. המבקש מוסיף כי קיים סיכוי טוב ביותר שגובה הקנס יופחת בערעור, ומציין כי באם לא יעוכב ביצועו של רכיב הקנס הדבר יסב לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. לטובת שלמות התמונה יובהר כי המבקש שילם את תשלום הקנס הראשון (מיום 1.1.2013), וכי מועד פירעונו של התשלום השני (שמועדו 1.2.2013) – חלף, וככל הנראה שולם אף הוא (זאת אני מניח משתיקת המשיבה בעניין זה במסגרת תגובתה מיום 3.2.2013). עוד יצויין כי המועד הקבוע לדיון בערעורו של המבקש הוא 27.2.2013, דהיינו: בעוד כשלושה שבועות מהיום.

המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות. בית משפט זה כבר קבע, ולא אחת, כי אין לעכב ביצועו של תשלום קנס, שכן ככלל, תשלום הקנס לטובת המדינה איננו בלתי הפיך וניתן להשיבו אם יזכה המערער בערעור [ראו, למשל: ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (26.11.2003)]. למעלה מכך, בית המשפט המחוזי התחשב במצבו של המערער עת הורה על פריסת תשלום הקנס ועיכב את מועד התשלום הראשון בחודשיים (מיום מתן גזר הדין ביום 1.11.2012 עד ליום 1.1.2013).

כמובן, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, דחיית הבקשה דנן אינה מונעת מן המבקש לפנות בבקשה מתאימה אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, המוסמך להורות על פריסת תשלום החוב או על דחייתו, והכל בהתאם למדיניותו [ראו והשוו: סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995; ע"פ 3030/10 וקנין נ'

מדינת ישראל (6.6.2011), פסקה 17 לפסק דיני; ע"פ 5925/10 מקין נ' מדינת ישראל (15.8.2010)].

הבקשה נדחית אפוא.