ע"פ 8351/09 אהרון כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, נהיגה ללא רישיון נהיגה ובפסילה, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון גניבה והדחה בחקירה. בעקבות הרשעתו נגזרו על המערער שנתיים מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 4 שנים מיום השחרור מן המאסר, וקנס בסך 15,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. המערער משיג על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו.

2.

לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד המערער. לאחר שנשמעה חלק מפרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המערער, כולל שלושה אישומים. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 26.6.2007 החזיק המערער ברכבו חלקים מרכוש שנגנב במועדים קודמים ממשקים חקלאיים שונים. המדובר בחלקי ברזל שונים וברכוש נוסף הכולל, בין היתר, מזגן ביתי, משקל דיגיטלי, מסור מוטורי לעצים ומברגים. על-פי כתב האישום, קיים חשד סביר כי הפריטים שנמצאו ברשות המערער הושגו בעבירה, ולמערער לא היה הסבר סביר לדרך השגתם. לפי המתואר באישום השני, ביום 26.6.2007 נמצא המערער בצומת "גומא" באזור המועצה האזורית אשכול ליד הרכב ובו הרכוש המפורט באישום הראשון. למערער לא היה רישיון נהיגה, לאחר שהרישיון נשלל על-ידי משרד הרישוי. באותה עת, נסע בצומת רכב ביטחון של המועצה האזורית אשכול ובו שני אנשי ביטחון. אנשי הביטחון הבחינו במערער ועצרו את רכבם. אחד מהם, אשר הכיר את המערער כמי שקשור לגניבות, ניגש אל המערער. לפי המתואר, הבחין המערער באיש הביטחון מתקרב אליו ואז נכנס לרכב והחל לנסוע. אנשי הביטחון חסמו את דרכו של המערער באמצעות רכבם, ואחד מהם ביקש מהמערער לצאת מהרכב. המערער לא שעה לבקשה, והמשיך לנסוע לעבר רכב הביטחון, כשהוא מנסה לעקוף אותו. בהמשך, אחד מאנשי הביטחון שלף אקדח וכיוון אותו אל גלגלי רכבו של המערער, כשהוא קורא לו לעצור. המערער, בתגובה, החל בנסיעה שוב, במטרה לעקוף את רכב הביטחון, ונסע במהירות קדימה תוך שהוא מתנגש בחלקו האחורי של רכב הביטחון. בהמשך, אף נסע המערער במהירות לעבר איש הביטחון השני, עד שהלה נאלץ לקפוץ מדרכו כדי להימנע מדריסה. לאחר מכן החל המערער בנסיעה מהירה, בכביש חד מסלולי ובו קו הפרדה רצוף, האוסר עקיפה. חרף זאת, עקף המערער בנסיעתו כלי רכב אחרים. המערער נעצר לבסוף במחסום משטרתי שהוצב במקום. לפי עובדות האישום השלישי, ביום 8.3.2007 הגיע המערער עם אדם נוסף למחסן שבבעלותו של דוד מוטולה במושב תלמי יוסף. השניים נכנסו למחסן ולקחו ממנו שני ארגזים ובהם ברזי השקיה מנחושת. כשיצאו השניים מהמחסן, הגיע למקום מוטולה, אשר הבחין במעשיהם. או אז, הכניס המערער את אחד הארגזים לרכב ואילו האדם הנוסף החזיר את הארגז השני למחסן. השניים הכחישו כי נטלו את הארגז מהמחסן וטענו כי באו לרכוש ברזל. לאחר מכן, הציעו השניים למוטולה כסף וביקשו שלא יזמין משטרה למקום.

3.

ביום 9.11.2008 הורשע המערער בביצוע העבירות המיוחסות לו, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן. יצוין, כי לא הושג הסדר לעניין העונש. במסגרת ההליכים ובשלב הטיעונים לעונש הוצגו בפני בית המשפט חוות דעת רפואיות ופסיכיאטריות שנערכו למערער, וכן תסקירים מטעם שירות המבחן. על-פי חוות הדעת הרפואיות שהוצגו, סובל המערער מבעיות בריאות משמעותיות, ובשנת 2008 אף נקבעה לו דרגת נכות של 70%. על-פי חוות הדעת הפסיכיאטריות, שנערכו על-ידי הפסיכיאטר המחוזי וסגנו, המערער אינו סובל ממחלת נפש פסיכוטית או הפרעה נפשית חמורה אחרת, כך שהוא כשיר לעמוד לדין. בחוות הדעת האחרונה, שניתנה בשלב הטיעונים לעונש, נקבע כי ייתכן שהמערער סובל מהחמרה דיכאונית עקב מעצר הבית בו היה נתון וכתוצאה ממצבו הסוציאלי, הכלכלי והחברתי. בחוות הדעת הומלץ, כי המערער יהיה בהמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי, אמבולטורי או אשפוזי, לפי מצבו. יצוין, כי במסגרת ההליכים הציג המערער מכתב ממרפאה פסיכיאטרית ובו נכתב כי הוא סובל מפוסט טראומה עקב אירוע ירי בו הוא נפגע. כאמור, למערער אף נערכו שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן. מהתסקירים עולה, כי המערער פיתח מנגנוני הגנה קשים בשל ילדותו הטראומתית ונסיבות חייו הקשות. כן נכתב, כי התנהלותו של המערער בחייו, לרבות בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, נבעה משימוש במנגנונים אלה וכן כתוצאה מאירוע הירי בו היה מעורב. עוד צוין, כי המערער הינו אדם דכאוני, ובאחד התסקירים אף דווח כי ביצע ניסיון אובדני. שירות המבחן המליץ להשית על המערער עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד פיקוח שירות המבחן במשך חצי שנה. זאת, על מנת להמשיך בתהליך הטיפולי אותו החל. ביום 15.10.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שתוארו לעיל.

4.

בערעור שלפנינו יוצא המערער נגד חומרת עונש המאסר שנגזר עליו. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להמלצת שירות המבחן ולנסיבותיו האישיות. לעניין זה מציין בא-כוח המערער, כי המערער הוא אדם בן 55, אשר סובל ממצב בריאותי ונפשי קשה, אשר מצדיק את אימוץ המלצות שירות המבחן. באת-כוח המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. יוער, כי בדיון שנערך בפנינו לא הוצג תסקיר מבחן עדכני בעניינו של המערער מפאת מחלתה של קצינת המבחן. לפיכך, הורינו כי שירות המבחן יגיש תסקיר נוסף, אשר הוגש ביום 15.4.2010. מהתסקיר העדכני עולה, כי המערער מרצה עונשו זה כארבעה חודשים, כאשר במשך כחודשיים מתוכם הוגדר כ"אסיר השגחה" בשל הרקע הפסיכיאטרי שלו. עוד מציין התסקיר, כי המערער לא נמצא כעת תחת השגחה, משחל שיפור במצבו הנפשי. מהתסקיר עולה, כי המערער חוֹוה מצוקה רגשית כתוצאה ממאסרו ומתקשה להשלים עם העונש שהוטל עליו. לצד זאת נכתב, כי לפי דיווח גורמי הטיפול השתלב המערער באופן תקין במסגרת התעסוקתית בכלא. לסיכום, ממליץ התסקיר לשלב את המערער במערך טיפולי במסגרת מאסרו.

5.

דין הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית רק באותם מקרים בהם טעתה הערכאה דלמטה בעניין שבדין או במקרים בהם העונש שנגזר חורג באופן משמעותי מן העונש הראוי והנהוג. ענייננו אינו נופל לגדר מקרים אלו. המעשים בהם הודה המערער בכתב האישום המתוקן הינם מעשים חמורים, אשר למרבה המזל תוצאתם לא הייתה חמורה יותר. בפרט אמורים הדברים ביחס למעשים המפורטים באישום השני. בנוסף, לחובתו של המערער עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל הרשעות קודמות רבות בעבירות שונות וכן למעלה מ-100 הרשעות בעבירות תעבורה. בנתונים אלה יש כדי להצדיק הטלת עונש מאסר בפועל על המערער. מנגד, אין להתעלם מכך שבעניינו של המערער קיימות אף נסיבות המצדיקות הקלה מסוימת בעונש ביחס לעונש המוטל בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כאשר היא מבוצעת בהקשר תעבורתי. כוונתנו, למצבו הבריאותי של המערער ולקשיים הנפשיים מהם הוא סובל. נסיבות אלה הובילו את שירות המבחן להמליץ על גזירת עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות. ואולם, לא מצאנו כי בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר לא אימץ המלצה זו, נפל פגם. בית המשפט המחוזי התייחס באופן מפורש לכל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של המבקש, ונתן להם את המשקל ההולם. בכלל זה, הדגיש בית המשפט המחוזי את העובדה, כי בחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי נמסר כי המערער אינו סובל מהפרעה נפשית חמורה, והועלה אף חשש כי הוא עושה שימוש מניפולטיבי במצבו הנפשי לצורך ההליכים המשפטיים. בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על סתירה בין האופן בו הציג המערער את התרחשות האירועים נשוא כתב האישום לשירות המבחן לבין הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. עוד נציין, כי התסקיר העדכני שנערך למערער מעיד על כך שהוא משתלב בכלא באופן תקין. יש לזכור כי עונש המאסר שהושת, ולוּ בגין הנהיגה הפראית והמסוכנת, הינו מקל ביחס לרמת הענישה המקובלת במקרים כאלה. המסקנה מכל האמור לעיל, כי אין יסוד להקלה נוספת בעונש. בשולי הדברים נוסיף, כי ראוי ששירות בתי הסוהר ישקול לשלב את המערער במסגרת טיפולית בין כותלי הכלא.

6.

הערעור נדחה אפוא.