ע"פ 8351/09 אהרון כהן נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בן שנתיים ימים, בניכוי ימי המעצר, שנגזר על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.10.09.

1.

המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של החזקת נכס חשוד, נהיגה ללא רישיון נהיגה ובפסילה, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון גניבה והדחה בחקירה. כתב האישום המתוקן בו הורשע המבקש מכיל שלושה אישומים. על-פי האישום הראשון החזיק המבקש ברכבו חלקים מרכוש שנגנב משטחים חקלאיים שונים, כגון ברזי השקיה, שעון מים ועוד. על-פי האישום השני זיהה רכב הביטחון של המועצה האזורית אשכול את המבקש עומד ליד רכבו כאשר תא המטען פתוח ובו חלקי הרכוש שנגנב. כאשר הבחין המבקש באנשי הביטחון ניגשים אליו נכנס לרכב והחל לנסוע. אנשי הביטחון רדפו אחריו. במהלך המרדף נסע המבקש לעברו של אחד מנוסעי רכב הביטחון במהירות עד שהאחרון נאלץ לקפוץ הצידה. כמו כן נסע המבקש במהירות קדימה והתנגש בצידו של רכב הביטחון. בעת הנהיגה נהג המבקש ללא רישיון נהיגה בתוקף ובפסילה. על-פי האישום השלישי ניסה המבקש יחד עם אדם נוסף לגנוב ממחסן שני ארגזים שבהם ברזי השקייה מנחושת, אך הם נתפסו בעת מעשה על-ידי בעל המחסן. השניים הציעו לבעל המחסן כסף על מנת שלא יזמין משטרה.

2.

ביום 15.10.09 גזר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) את דינו של המבקש לשנתיים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רישיון נהיגה למשך 4 שנים מיום שחרורו מהכלא; וקנס בסך 15,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תחתיו. בית המשפט ראה בחומרה רבה את נהיגתו הפרועה של המבקש בניסיון להימלט מאנשי הביטחון, נהיגה שנעשתה אף בעת פסילת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה. בית המשפט ציין את מחויבות בית המשפט למלחמה בקטל בכבישים, כאשר הסיכון בכביש גובר כשמדובר בנהיגה פרועה שמטרתה הימלטות מאנשי החוק. עוד הביא בית המשפט בחשבון את הרשעותיו הרבות הקודמות של המבקש ואת הרשעות התעבורה הרבות נגדו. בית המשפט סבר כי המבקש מנסה לצייר באופן מניפולטיבי תמונה של חוויה טראומתית בעקבות מקרה בו נורה בשנת 1996, אך אין כל בסיס לטענה שהוא סובל מפוסט טראומה. מנגד, לזכות הנאשם לקח בית המשפט בחשבון את מצבו הסוציו-אקונומי ובמידה מסוימת גם את מצבו הרפואי והנפשי.

3.

על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שבפני. בא-כוח המבקש מדגיש את מצבו הגופני והנפשי הבעייתי של המבקש, הכולל אף נכות צמיתה. הוא מציין כי בשל מצב זה המליץ שירות המבחן על ענישה שתרוצה בעבודות שירות. לטענתו, המבקש עבר במהלך הזמן הליך טיפולי שכניסתו למאסר תקטע אותו. עוד הוא מציין כי המבקש הקפיד להופיע לדיוני בית המשפט ושיתף פעולה ככל הנדרש.

4.

בא כוח המשיבה מנגד טען כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע גזר הדין. העונש שנגזר על המבקש בגין העבירות בהן הורשע הוא עונש מקל ביותר, אשר לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות, ובהן את מצבו הרפואי והנפשי. על כן, סובר בא כוח המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים. עוד נטען כי למבקש עבר פלילי מכביד, העבירות בהן הורשע חמורות ביותר, ועל כן התערבות בהחלטת בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בהחלטות בית המשפט קמא ובנספחים שהוגשו לידי, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי נאשם שנגזר דינו לתקופת מאסר בפועל יתחיל בריצוי העונש באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצועו של גזר דין. בהתאם לכך, על בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עליו להקפיד עם זאת כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בנידון ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2), 241, 261 (2000) (להלן: הלכת שוורץ )). הלכת שוורץ מנתה מספר שיקולים אותם על בית המשפט לקחת בחשבון בעת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש עד להכרעה בערעור, אשר האיזון בניהם במקרה זה מוביל למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, כפי שיפורט בהמשך. מסקנה זו אף מתחזקת כאשר ערעורו של המבקש נסב סביב חומרת העונש בלבד, ולא מתעורר חשש כי המבקש יזוכה בדין לחלוטין בתום הערעור (ע"פ 7949/09 בשארה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.10.09)).

6.

המבקש לא הציג כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש. עברו הפלילי של העורר מכביד ביותר, הן בזירה הפלילית והן בזירה התעבורתית. שלושת האישומים בגינם נגזר עונשו בתיק זה מעידים על עיסוק פלילי חמור, ועל ניסיון להימלט מן הדין, גם במחיר של פגיעה באחר, אשר נמנעה בנס.

במקרים מסוג זה, האינטרס הציבורי דורש כי הנאשם ישא בעונשו באופן מיידי וללא דיחוי. מצבו הבריאותי של המבקש במסכת נסיבות זו אינו עולה כדי שיקול יוצא דופן הפוטר אותו מריצוי דינו, ושירות בתי הסוהר ערוך לטפל במקרים של בריאות לקויה, הן מהפן הגופני והן מהפן הנפשי.

7.

לעניין סיכוייו של הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, בא כוח המבקש בעצמו הסכים כי העונש שנגזר אינו חמור ביחס לרף הענישה המקובל, דבר המצביע על כך שהערכאה הדיונית לקחה בחשבון את נסיבותיו המקלות של המבקש בעת גזירת הדין. גם אם ערכאת הערעור תמצא להפחית מעונשו של המבקש, איני רואה סיכוי גבוה כי עונש המאסר יבוטל לחלוטין. תקופת המאסר שהושתה על המבקש עומדת על 24 חודשים, ולא קיים חשש ממשי כי המבקש יסיים את ריצוי עונשו, או את מרביתו, עובר להכרעה בערעורו.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.11.09, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע עד השעה 10:00.