ע"פ 848/09 יצחק צרור נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט א' שיף) בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של חציית קו הפרדה רציף, וזאת בקשר למעורבותו בתאונת דרכים ביום 29.11.2006. ביום 29.12.2008 נגזרו על המערער שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 15 שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לרכב. מועד תחילת ריצוי עונש המאסר נדחה ליום 1.2.2009. בקשת המערער לעכב את ריצוי העונש עד לתום הדיון בערעור – הקבוע לחודש ינואר 2010 - נדחתה על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה. בהחלטתה מיום 14.6.09 ציינה כב' השופטת א' פרוקצי'ה כי סיכויי הערעור על ההרשעה אינם מבשרים טובות. אשר לענישה, נפסק כי טווח הענישה שנגזרה רחב מספיק כדי שלא לייתר את משמעות הערעור גם אם יחל המערער בריצוי עונש המאסר כבר עתה. המערער חויב איפוא להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.6.09.

המערער מבקש להקדים את מועד הדיון, בטענה כי אם ישמע הערעור בינואר 2009 ימצא המערער כלוא מאוחרי סורג ובריח למעלה משבעה חודשים. בבקשה מפרט המערער את נסיבותיו המשפחתיות. כן טוען המערער כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים עד מאוד. המשיבה, מצידה, אינה רואה מקום להקדמת הדיון, בציינה כי המערער אינו עותר לזיכוי מוחלט כי אם להרשעתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תחת הרשעתו בעבירת הריגה. לפיכך, אפילו אם יתקבל הערעור, הוא לא יתייתר אם יישמע במועד שנקבע, לאחר ריצוי חלק מתקופת המאסר.

הדיון בערעור נדחה לחודש ינואר 2010 בהתאם לאמות המידה המקובלות בשיבוץ תיקים מסוג זה בלוח הדיונים, תוך התחשבות באילוצים של יומן בית המשפט בעת הזו. נוכח העומס העצום על יומן בית המשפט, הקדמת הדיון בערעור זה תחייב דחיית דיון של תיקים אחרים, הממתנים זמן ממושך לדיון לפני הרכב. לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לכך, בשים לב לאמור בהחלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה ובעמדת המשיבה ולאורך תקופת המאסר שנגזרה על המערער. אין מנוס איפוא מדחיית הבקשה להקדמת הדיון. יחד עם זאת, אני מורה כי הערעור יישמע עד סוף חודש ינואר 2010.