ע"פ 848/09 יצחק צרור נ. מדינת ישראל

1.

ביום 02.06.09 ניתנה החלטתי המנומקת, בה הוריתי על דחיית בקשת המבקש לעכב את ביצוע מאסרו עד להכרעה בערעור על הרשעתו.

2.

ביום 11.06.09 נעניתי, לפנים משורת הדין, לבקשת באי כח המבקש, וקיימתי דיון נוסף בבקשה נוכח טענתם כי במועד הדיון בבקשה לא הציגו את מלוא טיעוניהם בעל פה בתמיכה לבקשה, מאחר שבנסיבות העניין, הדיון התמקד במצבו הרפואי של המבקש.

3.

בדיון היום העלה ב"כ המבקש טענות מטענות שונות לתמיכה בערעורו על הכרעת הדין, אשר מכוחה הורשע המבקש בעבירת הריגה בנסיבות של תאונת דרכים קטלנית. גם אחרי טיעון זה, שיסודו בניסיון לפתוח מחדש לדיון את התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית המשפט קמא, ובכלל זה להביא ראיות נוספות חדשות, ולהעיד עתה את המבקש, אשר נמנע ממתן עדות במשפטו, נראה לי שסיכויי הערעור על ההרשעה אינם מבשרים טובות.

4.

אשר לענישה – על המבקש נגזרו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, לאחר שבית המשפט קמא נתן משקל לשיקולי החומרה והקולא גם יחד. טווח הענישה שנגזרה רחב מספיק כדי שלא לייתר את משמעות הערעור גם אם יחל המבקש בריצוי עונש המאסר כבר עתה.

כמו כן, אין לראות בתחילת ריצוי המאסר על ידי המבקש כבר עתה משום פגיעה אפשרית ביכולת בית המשפט שלערעור להפעיל את מלוא שיקול הדעת העונשי הנתון לו, ובמלוא הטווח הנתון לו. משסיכויי ההתערבות בהכרעת הדין אינם גבוהים, ההסתברות לשינוי מהפכני בהיקף הענישה באופן שלא יתיישב עם תחילת ריצוי המאסר כבר עתה, אינה גבוהה. גם אם יוקל בעונש, אין הסתברות גבוהה כי ההקלה תבלע אל תוכה את התקופה אותה ירצה המבקש במאסר בפועל עד להכרעה בערעור.

הערעור קבוע לחודש ינואר 2010, ומשמעות הדבר היא כי בתוך מספר חודשים מתחילת המאסר יישמעו טענות המבקש בערעור, והוא יוכרע לגופו.

5.

בהינתן כלל נסיבות העניין, כפי שתוארו בהחלטתי מיום 02.06.09 ובהחלטה זו, לא מצאתי עילה להורות על עיכוב נוסף של ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, מעבר לעיכוב הניכר שניתן עד כה לצורך בדיקה מפורטת של מצבו הרפואי.

6.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, ועל המבקש להתייצב, אפוא, לריצוי מאסרו מחר, ה-15.06.09, בשעה 09:00 בבוקר, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, כאמור בהחלטתי מיום 02.06.09.