פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8538/04
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
יגאל בן יוסף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין
שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.8.04 בת"פ 155/03 שניתן על ידי כבוד
השופט י' כהן
תאריך הישיבה:
י"ד באדר א' תשס"ה
(23/02/05)
בשם המערער:
עו"ד רונן בנדל
בשם המשיבה:
עו"ד דניאלה ביניש
פסק-דין
(על הכרעת הדין)
המישנה לנשיא מ' חשין:
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כהוראת הסעיפים 379 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירת הדחה בחקירה, עבירה כהגדרתה בסעיף 245(א) לחוק העונשין. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של עשרים חודשי מאסר, מתוכם שמונה חודשים לריצוי בפועל (בניכוי שלושים ימים בהם היה נתון במעצר) והיתרה על-תנאי. כן חוייב המערער לשלם למתלונן פיצוי בסך של 18,000 ש"ח. הערעור שלפנינו ערעור הוא על ההרשעה ועל העונש כאחד.
היה זה באחד הימים של חודש פברואר לשנת 2003, מעט לאחר חצות הלילה, שפרצה קטטה בה השתתף המערער ואחרים. הקטטה פרצה - כמקובל במקומותינו לאחרונה - על דבר של מה-בכך, אלא שתוצאותיה היו חמורות. המתלונן נפגע קשה משאחד המתקוטטים נעץ סכין בגופו והדבר הצריך הבהלתו לבית החולים, ניתוחו ואישפוזו. המערער אינו אחראי מכל בחינה שהיא לנעיצת הסכין בגופו של המתלונן, ואולם כקביעתו של בית משפט קמא בהכרעת הדין, היה זה המערער שהלהיט את היצרים והרוחות במקום ותרומתו להתפתחות העניינים בקטטה - אם תרומה ייקרא לדבר - היתה תרומה משמעותית.
בא-כוח המערער ביקש לשכנענו כי הרשעתו של המערער בטעות יסודה, אולם לא מצאנו בערעור כל ממש. קביעותיו של בית משפט קמא תומכות עצמן היטב בחומר הראיות שבא לפניו, וחומר ראיות זה מוליך בבירור אל הרשעתו של המערער בעבירות שהורשע בהן.
הערעור על ההרשעה נדחה.
אשר לעונש: שמענו טיעונים מפי באי-כוח בעלי-הדין. בא-כוח המערער מצביע על עברו הנקי של המערער; על היותו אדם נורמטיבי לחלוטין העובד לפרנסתו; על גילו הצעיר (המערער היה בעת המעשה כבן 20); על כך שמאז הרשעתו בדין מצוי הוא "במעצר בית" מלא; על-כך שהיה במעצר מלא כשלושים ימים; ועל המצוקה הרבה שמשפחתו נתונה בה מאז ההרשעה. מנגד, הביאה באת-כוח המדינה לידיעתנו את הנזק הקשה שנגרם למתלונן, אלוף באיגרוף שהתכנס בתוך עצמו ונושא הוא בנכות נפשית לא קלה. כן הודיעתנו עורכת-דין ביניש כי המתלונן אינו מתפקד לאחר האירוע, וכי תחת אדם צעיר ומלא-כוח הפך המתלונן להיותו שבר-כלי. כל זאת, הוסיפה וטענה עורכת-דין ביניש, בא עליו על המתלונן אך באשר ניסה להפריד בין ניצים בלא שהוא עצמו היה מעורב מלכתחילה בקטטה.
כאמור בראשית דברינו, חוייב המערער לשלם למתלונן 18,000 ש"ח פיצויים, ובתשובה לשאלתנו השיבנו בא-כוחו כי פיצויים אלו לא שולמו. שאלנו כיצד זה שעברה כמחצית השנה מאז גזר הדין והמערער לא קיים אותו חיוב שהוטל עליו - למרות שכטענתו מתחרט הוא על המעשה והפנים את הלקח המשתמע מהרשעתו בדין - ולשאלתנו השיב עורך-דין בנדל תשובות מתשובות שונות. לצערנו נאמר, כי אף אחת מאותן תשובות אין בהן כדי להצדיק את מחדלו של המערער לקיים את החיוב הברור שהוטל עליו. על רקע זה מתקשים אנו לקבל את טיעונו של בא-כוח המערער כי המערער למד את הלקח מהאירוע המעציב שהיה מעורב בו.
לאחר ששקלנו את נושא גזר-הדין החלטנו שלא להחליט לעת הזו. נצפה לקבל מאת המערער, עד ליום 10.4.05, הודעה ובה דיווח אם שולם הפיצוי למתלונן (ואם שולם הפיצוי - נבקש לקבל ראיה לדבר). בין אם נקבל הודעה מהמערער ובין אם לאו נכריע בנושא גזר הדין לאחר יום 10.4.05.
היום, י"ד באדר א' תשס"ה (23.2.05).
המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04085380_G06.doc של
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il