ע"פ 8838/09 לירן אביטל נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט א' סלאמה ) מיום 29.10.2009, שלא לפסול עצמו מלדון ב-תת"ע 258-11-08.

1.

ביום 1.8.2008 נרשם נגד המערער דו"ח תנועה המהווה את כתב האישום נגדו, ובו יוחסה לו נהיגה בשכרות על פי בדיקה באמצעות מכשיר "ינשוף". ביום 25.11.2008 התייצב המערער, חייל בשירות סדיר, בפני בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט א' סלאמה ) כשהוא אינו מיוצג על-ידי עורך-דין. על-פי המסמכים המצורפים להודעת הערעור, עולה כי טרם הדיון שוחח התובע עם המערער והציע לו כי כנגד הודאתו "יבקש עונש קל". המערער מוסיף וטוען כי באותה שיחה הכחיש את שתיית האלכוהול ומסר כי שתה משקה שאינו אלכוהולי. בתשובה לכך, לפי עמדת המערער, הסביר לו התובע כי אם מכשיר הינשוף הצביע על קיום אלכוהול בבדיקה, הרי שהוא שתה אלכוהול, גם אם שלא בידיעתו.

2.

עם תחילת הדיון הוקרא כתב האישום למערער וזה הודה במיוחס לו. בשלב הטיעונים לעונש, ביקש המערער כי בית המשפט יתחשב בו. הוא אף הסביר כי הוא סובל מבעיות רפואיות בכליות ולכן אינו נוהג לשתות אלכוהול, לא בדרך כלל וגם לא באירוע נשוא כתב האישום. יחד עם זאת ובהתאם להודאתו במיוחס לו, הורשע המערער ונדון למאסר על-תנאי לתקופה של חמישה חודשים למשך שלוש שנים. כמו-כן, נפסל רישיונו של המערער לתקופה של 24 חודשים וכן נפסל רישיונו על תנאי לתקופה נוספת של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים, והוטל עליו קנס בסך 1,200 ש"ח (להלן: פסק הדין ).

3.

נוכח חומרתו היחסית של פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בהמלצת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לביטול פסק-דין. עיקרה של בקשת ביטול פסק הדין סב סביב היות המערער בלתי מיוצג בעת שהורשע ולאור הטענה כי בית המשפט לא הסביר למערער את העונש הצפוי לו היה ויורשע לפי הודאתו. ביום 24.2.2009 דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק דין, בציינו כי "בית המשפט הקריא לנאשם את כתב האישום, וידא כי הבינו ואף הסביר לו את עונש פסילת המינימום שקבוע לצד העבירה בה הואשם". משנדחתה בקשה זו, שב המערער והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 22.6.2009 התקבל ערעורו של המערער, בין היתר, לאור הסכמת המשיבה כי ייתכן והמערער לא גמר בדעתו להודות במיוחס לו. משכך, בוטל פסק הדין והתיק הוחזר לדיון בבית המשפט לתעבורה.

4.

ביום 29.10.2009 הובא עניינו של המערער בשנית בפני בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט א' סלאמה ). בשלב זה ביקש המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו. המערער נימק בקשתו בכך שהמותב הרשיעו בעבר, בהיותו בלתי מיוצג, וכן נוכח חילוקי הדעות העובדתיים שנתגלעו סביב הבקשה לביטול פסק הדין (להלן: בקשת הפסלות ). בהמשך יום הדיונים דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, תוך שהוא מציין כי אינו סבור שהנסיבות מלמדות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים או לקביעת עמדה מוקדמת מצידו של בית המשפט. עוד ציין בית המשפט כי מנסיבות העניין לא עולה חשש למראית פני הצדק, הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית (להלן: החלטת הפסלות ).

5.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על עיקרי נימוקיו בבקשת הפסלות, תוך שהוא מדגיש את חילוקי הדעות שנתגלעו בין המערער לבין בית המשפט סביב השאלה האם הוסבר למערער מה העונש הצפוי לו היה ויודה. עוד נטען כי יש בחילוקי הדעות האמורים כדי להותיר רושם שלילי בבית המשפט ולפגום באמינות המערער בעיניו. לפיכך, סבור המערער כי מראית פני הצדק ותקינות ההליך מחייבים את העברת הדיון בעניינו לידי מותב אחר.

6.

משעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי לכאורה דין הערעור להידחות. עיקרו של הערעור מתמצה בחזרתו של המערער מהודאתו בפני המותב ומחילוקי הדעות שנתגלעו באשר לאופן התרחשות האירועים בהליך הראשון. ככלל, אין בעצם הדיון המחודש בפני בית המשפט, כשלעצמו, כדי להביא לפסילת המותב היושב בדין, אף אם המערער הודה בפניו באשמה. חזרה מהודאה עשויה לפסול את השופט אשר בפניו ניתנה ההודאה רק בנסיבות חריגות (ראו: ע"פ 2879/07

דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 4020/94 בנימין דרופמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(4) 769, 770 (1994); ע"פ 1650/97 אהרון בלגמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.1997)). המקרה שלפניי אינו נכלל באופן מובהק עם אותם מקרים חריגים, וזאת במיוחד נוכח העובדה כי הרשעתו של המערער נעשתה מבלי שנדונו הראיות ומבלי שנקבעו ממצאי מהימנות וממצאים שבעובדה. לפיכך איני רואה כי קמה עילת פסלות בנסיבות העניין, עם זאת, בנסיבות המקרה, רצוי כי נשיא בית משפט השלום בחיפה יבחן את האפשרות להטיל את שמיעת ההליך בפני מותב אחר. זאת, בעיקר משום שהמערער הופיע בפני בית המשפט כשהוא אינו מיוצג ואינו ער למלוא זכויותיו. על כך יש להוסיף את הפגישה שקדמה לדיון בין המערער לבין התובע מחוץ לכותלי בית המשפט. מבלי לנקוט עמדה באשר לתוכן אותה שיחה, קיימת אפשרות כי תוצאותיה עשויות היו להיות שונות אם היה המערער מיוצג, שכן קיימת אי בהירות אם המערער הבין את תוצאות הסכמתו להודות באותן נסיבות. על רקע אי הבהירות ובהתחשב בקביעות בית המשפט בגזר דינו נראה כי רצוי מטעמים של מראית פני הצדק כי עניינו של המערער ידון בפני מותב אחר.