ע"פ 8902/11 ניר ניסים חזיזה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש נדון בבית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי וע' גרוסקופף) לעונש מאסר עולם ול-20 שנות מאסר בפועל, שירוצו חציין בחופף למאסר עולם וחציין במצטבר. גזר הדין ניתן בעקבות הרשעתו של המבקש בביצוע עבירת רצח וניסיון לרצח. לפי הכרעת הדין, ניסה המבקש לרצוח אדם בשם עינב כהן (להלן - עינב ) על רקע סכסוך כספי כלשהו, באמצעות ירי באקדח. כתוצאה מהירי נפצע נער ששהה בקרבת מקום מכדור תועה ונפטר מפצעיו. עינב נפצע מהירי בצורה קשה. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה נגד הרשעתו. בגדרי הערעור עותר הוא לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

2.

טענתו העיקרית של המבקש נוגעת לסיכויי הערעור. הרשעתו של המבקש מבוססת על כך שזוהה על ידי עינב כמי שביצע את הירי. יצוין, כי לבד מהזיהוי הראיות החיצוניות האחרות הקושרות את המבקש לביצוע המעשה הן דלות ביותר. בצד הזיהוי נמצא מניע שיוחס למבקש לפגוע בעינב, קיימת עדות שנמסרה על ידי עד ראיה לגבי חילופי דברים בין המבקש לבין עינב ובנוסף סמך בית המשפט על התנהגות המבקש במהלך החקירה והמשפט. לשיטת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביסס את הרשעתו על הזיהוי. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור על הרשעתו של אדם אינה מובילה לעיכוב ביצוע של העונש שנגזר עליו. בפרט אמורים הדברים כאשר מדובר בעונש מאסר ממושך, שהרי במקרה כזה לא מתעורר חשש שירוצה חלק משמעותי מהעונש בטרם יתברר הערעור. כאמור, בענייננו נדון המבקש לעונש של מאסר עולם ולמאסר בפועל של 20 שנים נוספות, כך שאין הצדקה לעכב את ביצוע העונש מטעם זה. גם בחומרת המעשים בהם הורשע המבקש ובמסוכנות הטבועה בהם יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אומנם, אין לפסול את האפשרות שבמקרים נדירים ביותר יעוכב ביצועו של עונש מאסר גם במקרה של הרשעה ברצח. ואולם, ענייננו אינו נופל לגדר מקרים אלה (השוו, ע"פ 3560/98 דחלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.6.1998)). זאת, אף שבמסגרת ערעורו מעלה המבקש טענות משמעותיות הראויות לבירור. לצד זאת, בנסיבות העניין מצאתי לנכון לקבוע כי ערעורו של המבקש ייקבע לדיון מחוץ לסדר הרגיל של תיקים מעין אלה.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.