ע"פ 3560/98מחמוד (דהיס) נאיף דחלה נ. מדינת ישראל

באת-כוח המדינה ובא-כוח המערער הגיעו לכלל הסדר טיעון מוסכם, המתייחס הן למהות העבירה שבה יש להרשיע את המערער, תחת העבירה בה הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי, והן לעניין העונש שבית המשפט יתבקש לגזור על המערער.

המערער, שנשאל על כך, אישר בפנינו כי תוכן ההסדר ידוע ומובן לו וכי ההסדר נעשה על דעתו ובהסכמתו וכן הודה בביצוע המעשה שבעטיו הובא לדין.

על יסוד הסכמתם של הצדדים, שלענין מהות העבירה על-פניה אינה בלתי סבירה, הננו מחליטים לקבל את הערעור על הכרעת הדין, לבטל את הרשעתו של המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה ולהרשיע את המערער, על יסוד העובדות בהן הודה לפנינו, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. כפועל יוצא מכך מתבטל גם גזר-דינו של בית המשפט המחוזי.

פרקליטי הצדדים ביקשו מאיתנו, בהסכמה, לגזור על המערער עשר שנות מאסר בפועל שמניינן מיום מעצרו של המערער (4.5.97). על פי הדברים נראה לנו כי העונש המבוקש נוטה לקולא, ואילו עמדנו לגזור את דינו של המערער ראוי היה בעינינו, לנוכח חומרת העברה, לפי מהותה ונסיבות ביצועה, לעונש חמור יותר מזה שנתבקשנו לגזור עליו. אך לאחר שקילת הטעמים המיוחדים שהציגה המדינה להסכמתה להסדר המוסכם בנושא העונש, ואשר יש להם השלכה יותר רחבה מאשר לעניינו של המערער בלבד, גמרנו בדעתנו להעמיד את עונשו של המערער על עשר שנות מאסר מיום מעצרו, כמוצע וכמבוקש על-ידי הצדדים.