ע"פ 9122/18 מישל פתאל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיין בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בערעור שהוגש על גזר הדין שהושת על המערער בגין הרשעתו בעבירות של איומים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לגבי העונש. בקשת העיון הוגשה על ידי בא-כוחו של אביו של נפגע העבירה. יצוין כי נפגע העבירה הלך למרבה הצער לעולמו, ימים ספורים לפני מתן גזר הדין, וזאת בשל מחלה קשה שהתגלתה בגופו (כפי שצוין בגזר הדין).

2.

לטענת בא-כוח מבקש העיון, מרשו מבקש לנקוט צעדים משפטיים בשם בנו המנוח ועל כן מבקש הוא לעיין בפרוטוקול הדיון, בהכרעת הדין ובהודעת הערעור . המשיבה הודיעה כי היא אינה מתנגדת לעיון המבוקש, למעט במסמכים שמסירתם אסורה על פי דין. המערער הודיע כי בשלב זה לא יתנגד לכך כי פרוטוקול הדיון והודעת הערעור ימסרו לעיונו של מבקש העיון, אך רק "במשמע של צפיה גרידא" (דהיינו, שהחומרים לא יימסרו לבא-כוח המבקש לאחר שיעיין בהם).

3.

כידוע, נקודת המוצא היא כי זכות העיון של נפגע העבירה, ביחס להליך פלילי אשר מתנהל בעניינו של מי שהורשע בביצוע העבירה, חזקה ונרחבת היא יותר מזכות העיון של אדם מן השורה (ראו ע"פ 4538/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.11.2014); ע"פ 8980/12 פלוני נ' מדינת ישראל (4.9.2016)), והוא הדין לעניין זכות העיון של קרובי משפחתו של נפגע העבירה, אם הלך לעולמו (השוו, ע"פ 1616/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (26.5.2015); ע"פ 7931/18 פלוני נ' מדינת ישראל

(24.12.2018)). בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובטענות הצדדים ובהתחשב בכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות, ראיתי להיעתר לבקשה. יובהר כי בנסיבות העניין לא מצאתי טעם מבורר בטענותיו של המערער המצדיקות הטלת מגבלות כלשהן על זכות העיון, ואין מקום להגביל את זכות העיון ל"צפיה גרידא" (ראו בהקשר זה הגדרת הדיבור "עיון" בתקנה 1 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003: "'עיון' – לרבות צפיה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב או קבלת עותק של מסמך בכל דרך אחרת, בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו").

4.

אשר על כן הבקשה מתקבלת. בא-כוח מבקש העיון רשאי אפוא לעיין במסמכים המבוקשים, הנזכרים בסעיף 2 לעיל. העיון בחומר ייערך במזכירות בית המשפט בתיאום מראש ובהתאם לסדרים המקובלים.