ע"פ 9158/99 משה שני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירת הריגה והושת עליו עונש של ארבע שנות מאסר בפועל ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה ברכב מכל סוג למשך 18 שנה וכן פסילה לצמיתות מלהחזיק ברשיון נהיגה לרכב ציבורי. נושא ההרשעה הינו תאונת דרכים לה גרם המבקש - אשר נהג באוטובוס ובו נוסעים - בכך שנרדם תוך כדי נהיגה. כתוצאה מהתאונה הקטלנית נהרגו ארבעה מנוסעי האוטובוס.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע המאסר אשר הושת על המבקש, עד לבירור הערעור שהגיש על עונשו. עיקר נימוקי הבקשה נסבים על מצבו הנפשי הקשה של המבקש, לרבות טענה בדבר מחשבות אובדניות, ועל הנזק הרב שעלול להיגרם לו כתוצאה ממצבו הנפשי כאמור, באם יחל לרצות את עונשו באופן מיידי ובטרם בירור ערעורו. טענות אלה, אשר נסמכו על תסקיר שירות המבחן ועל מסמכים רפואיים שונים, היו אומנם בפני בית-המשפט קמא, אך לא היה בהן די כדי לשכנע את בית-המשפט שלא לגזור על המשיב תקופת מאסר בפועל.

לאחר התלבטות לא מעטה, החלטתי להיעתר לבקשת המשיב. אני עושה כן בשים לב לנסיבות המיוחדות הקשורות בטענות בדבר המצב הנפשי אליו נקלע. סבורה אני כי בנסיבות אלה יש לאפשר למבקש להעלות טענותיו לעניין העונש שנגזר עליו, לרבות לעניין מצבו הנפשי, בטרם יחל בריצוי עונשו. עם זאת, בהתחשב בחומרתה של העבירה שהמבקש הורשע בה על-פי הודאתו והתוצאה הקטלנית של מעשיו, ובשל האינטרס להביא לאכיפה עונשית ראויה ויעילה כלפי מי שהורשע בדינו, אני מורה כי ערעורו של המבקש ידון בהקדם ולא יאוחר מסוף חודש ינואר 2000.

מאסרו של המבקש יעוכב עד לתום הדיון בערעור.