ע"פ 9252/08 אלעד יצחקי נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש).

1.

המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. אעיר כי המבקש זוכה מעבירה אחת של חבלה בכוונה מחמירה וכן מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

על-פי העובדות בהן הורשע המבקש נהג הנאשם ברכבו לאחר ששתה בפאב משקאות אלכוהוליים. שוטר אשר הבחין במבקש עובר במכוניתו באור אדום קרא למבקש לעצור. המבקש החל לברוח מהניידת תוך שהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה ועולה על שטחי הפרדה. השוטר הזעיק תגבורת ושתי ניידות משטרה נוספות הצטרפו למרדף אחר המבקש. בשלב כלשהו נחסם המבקש על-ידי שתי ניידות המשטרה. למרות זאת הצליח המבקש להימלט עם רכבו כאשר בדרך הוא כמעט דורס את אחד המתנדבים שהיה בניידת ויצא לקראתו. לאחר שהמבקש הצליח להימלט מהשוטרים התחבא מספר ימים בביתה של סבתו ולאחר מכן אצל חבריו וכן שינה את צבע שערו לבל יזוהה על-ידי כוחות המשטרה.

2.

ביום 2.11.08 נגזרו על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו (מיום 28.2.07 ועד יום 25.3.07); 18 חודשי מאסר על תנאי; ו-36 חודשי פסילה מלנהוג החל מתום ריצוי עונש המאסר בפועל. בגזר הדין בחן ואיזן בית המשפט המחוזי בין נסיבות ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הפלילי והמלצת תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש. עונשו של המבקש עוכב על-ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 16.11.08.

3.

המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין בעניינו והן על גזר הדין. במקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענת בא-כוחו, שטען כל שניתן למרשו, ישנו סיכוי טוב שהערעור יתקבל הן לעניין ההרשעה, לאור הקשיים בהכרעת הדין והעובדה שלא הייתה כל הצדקה שהשוטרים ירדפו אחריו, והן במובן זה שעונש המאסר בפועל יבוטל, וזאת לאור האמור בתסקיר שירות המבחן שהוכן בנוגע למבקש. לטענתו, המבקש עשה שטות אך מכאן ועד הרשעה וגזר דין ארוכה הדרך. מהאירוע השני הוא זוכה. לא הוכח סיכון חיי אדם, לא היתה במקום אלא מכונית שאותה סיכן. הסנגור מציין כי המבקש היה משוחרר במהלך כל תקופת המשפט והקפיד למלא אחר כל תנאי השחרור בערובה, לא ביצע עבירה כלשהי והופיע לכל הישיבות שהתקיימו. עוד הוא ציין כי המבקש מעולם לא ריצה עונש מאסר וקיים חשש של נזק ממשי ובלתי הפיך שייגרם לו אם יכנס למאסר. כן הדגיש הסנגור את התקופה הקצרה שנגזרה על המבקש, ולפיכך העלה את החשש כי המבקש יסיים לרצות את עונשו בטרם ישמע הערעור.

4.

בא-כוח המדינה טען כי סיכויי הערעור אינם טובים, לאור העובדה שהכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות, וכי אין עילה להתערב בעונשו של המבקש. הוא ציין את עברו הפלילי המכביד של המבקש ממנו נלמדת מסוכנותו ואת חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע המבקש.

5.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. מנימוקי הערעור עולה כי רובו ככולו מכוון כנגד קביעות עובדתיות, ובפרט כנגד קביעות מהימנות, שנעשו על-ידי בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, ומבלי להביע כמובן עמדה לגופו של הערעור, נראה כי אין מדובר בסיכויי ערעור גבוהים. אף באשר לעונש שנגזר על המערער לא הועלתה טענה באשר לשיקול כלשהו אשר בית משפט קמא התעלם ממנו, אלא אך באשר לאופן בו איזן בית המשפט בין השיקולים הרלוונטיים. לפיכך אף בעניין הערעור על גזר הדין לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים הם.

שיקולים נוספים שהנחוני בהחלטתי הם עברו הפלילי של המבקש הכולל עבירות תעבורה לא מעטות וכן עבירות סמים, ולצד זאת חומרתן הרבה של נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המבקש, שהיו יכולות להסתיים חלילה באסון לולא היה מצליח המתנדב לחמוק מגלגלי מכוניתו של המבקש. הרשעתו של המבקש בשיבוש מהלכי משפט אף היא אינה מחזקת האמון במערער אינה תומכת בקבלת הבקשה. בנוסף, על המבקש נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל, ולפיכך נראה כי אין חשש שמא יהפוך הערעור לתיאורטי.

אציין כי יש להעריך את מאמציו של המבקש להשתקם ולקוות כי ימשיך במאמצים אלו בין במסגרת המאסר ובין לאחר מכן, אך באיזון עם שיקולים אחרים אין אני סבורה כי יש בהליך שיקומי זה די על מנת להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע המאסר.

משכך, כאמור, הבקשה נדחית. עם זאת, הדיון בערעורו של המבקש יקבע בהקדם.