ע"פ 9312/06 פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערער הורשע, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום, בעבירות של ניסיון לאינוס ושהייה בלתי-חוקית. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן עונשי מאסר מותנה וחיוב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח. המערער משיג על חומרת העונש שהושת עליו. בין היתר, הוא טוען כי לאחר הודאתו הותר למדינה לחקור את המתלוננת וזאת לצורך גזירת הדין, אולם ממנו-עצמו נמנעה האפשרות לחקור את המתלוננת. עוד הבהיר בא-כוח המערער כי יש ברצונו להסתמך על מזכר של שוטרת לגבי דברים שאמרה לה המתלוננת בכל הנוגע להתנהגותה ביום האירוע. המערער סבור כי באלה (בנוסף לטענות אחרות שהעלה) יש כדי להצדיק הפחתה בעונשו.

ביום 7.11.2007 ביקשנו את בא-כוח המדינה לברר את פרטי הדברים בנוגע לחקירת המתלוננת בשלב הטיעונים לעונש. בעקבות זאת הודע לנו כי נציגת המדינה בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי אינה זוכרת שנמנעה מן המערער האפשרות לחקור את המתלוננת. "עם זאת" – נכתב – "אין לה אפשרות לשלול זאת מפורשות" ועל כן "המשיבה אינה יכולה לאשר או להכחיש את טענת המערער בעניין זה".

החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, כפי שיוסבר להלן.

2.

כאמור, לאחר שהמערער הודה בעובדות והורשע, ובו ביום, ביקשה המתלוננת להשמיע דברים, וכך היה; היא השיבה לשאלות באת-כוח המדינה, ודבריה היו קשים. לאחר מכן נדחה הדיון לצורך הטיעונים לעונש. המערער טוען כי הוא חפץ לחקור את המתלוננת אולם לא ניתנה לו ההזדמנות לכך. טענה זו לא הופרכה ובנסיבות אלה, במיוחד לאור העובדה שדברי המתלוננת הובאו בחשבון בגזר הדין, אנו סבורים כי מן הראוי – עובר לגזירת הדין – לאפשר למערער לחקור את המתלוננת בכל הנוגע לנושאים המתוארים במזכר, ואם ירצה בכך, גם להגיש את המזכר שהועלה לטיעוניו. אינני קובעים דבר לגבי המשמעות שתהא להשלמות הללו, אולם אנו סבורים כי מן הראוי שכל הטענות תהיינה מונחות בפני בית המשפט בטרם יחרוץ את דינו של המערער. המערער אינו חוזר בו מהודאתו בכל המיוחס לו והוא אך מבקש לשקול אם יש נפקות לנסיבות שהוא טוען להן. כיוון שכך, ישאר פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעינו. גזר-הדין ישאר בעינו עד למתן גזר-דין חדש.

הערעור מתקבל אפוא במובן זה שהדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת טיעונים כאמור, שלאחריה, יינתן גזר דין חדש.