ע"פ 9705/08 ג'דלה אבו עדרה נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע העונשים אשר הוטלו על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וצ' צפת), וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה.

2.

המשיב הורשע בסיוע לעבירות שבוצעו בצוותא על ידי שלושה נאשמים נוספים: חבלה בכוונה מחמירה; עבירות נשק; ירי באזור מגורים; והחזקת סכין. יצוין כי המבקש והנאשמים זוכו מחמת הספק מעבירה של ניסיון לרצח. לפי הכרעת הדין, המשיב והנאשמים האחרים קשרו קשר לפגוע במתלונן על רקע סכסוך בין משפחת הנאשמים למשפחת המתלונן. לצורך כך הצטיידו הנאשמים ברכב, מקל, סכין, אקדח ורובה ונסעו יחד ברכב בו נהג המבקש למסגד בו התפלל המתלונן. כאשר יצא המתלונן מן המסגד הוא הוכה ונדקר בגבו, ולאחר מכן ירו יתר הנאשמים כלפי המתלונן אך החטיאו אותו. נמצא כי המבקש סייע ביצירת התנאים לביצוע העבירות וכי היה שותף שתרומתו לביצוע העבירה לא חרגה מגדר פעולת עזר, ועל כן הורשע בעבירות אלו כמסייע.

3.

במסגרת השיקולים המנחים בקביעת העונש, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות לחומרא את העובדה שהמבקש סייע לביצוע של העבירה ללא כל התגרות מצידו של המתלונן, כמו גם את העובדה כי המבקש לא הביע חרטה על מעשיו. עם זאת נתן את דעתו על כך שהמבקש לא נטל כל חלק בביצוע המעשים גופם חרף נוכחותו בזירת האירוע, וכן ציין שלא נעלמה מעיניו אישיותו של המבקש כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר המבחן, משם עולה כי המבקש הוא אדם נורמטיבי שזו לו העבירה הראשונה, אינטליגנט, ושהוא נושא באחריות רבה למשפחתו. על המבקש הוטלו העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 24 חודשים בניכוי תקופת מעצרו 9.1.2007-22.4.2007; עונש מאסר על תנאי; פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לכל סוגי רכב מנועי, למשך שנתיים מיום שחרור המבקש מהכלא. יוער כי על נאשם 1 נגזרו 8 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן הפעלת מאסר על תנאי שעמד לחובתו, ועל נאשמים 3 ו-4 נגזרו 7 שנות מאסר לריצוי בפועל.

ביום 10.11.2008 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש לתקופה של 45 ימים בתנאים, לצורך הגשת ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש לבית המשפט העליון. יצוין כי המשיבה הביעה הסכמתה לעיכוב ביצוע קצר לצורך התארגנות.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

לטענת סנגורו של המבקש, דיון בערעור של המבקש ללא מתן צו עיכוב ביצוע לגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ייתר את משמעות הערעור ויוביל להתמוטטותו הכלכלית של המבקש. הסנגור מצביע על כך שמועד שמיעת הערעור של הנאשמים האחרים בתיק נקבע לדצמבר 2009, ומניח כי ערעורו של המבקש ייקבע לדיון יחד עימם. לדבריו, עם ניכוי תקופת המעצר של המבקש, ניכוי ימי מאסר מנהלי וכן בהנחה שינוכה שליש מתקופת מאסרו, צפוי המבקש להשתחרר ממאסרו בעוד כ-10 חודשים. הסנגור טוען כי קיים סיכוי סביר שהערעור על ההרשעה יתקבל והמבקש יזוכה, או לחילופין שעניינו יוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעת ראיות נוספות. זאת על רקע הגשת כתב אישום נגד שני המתלוננים אשר העידו נגד המבקש, המייחס להם ביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח. הסנגור טוען כי יש במידע זה כדי לשנות את משקלה של עדותם, ומצביע על כך שכתב האישום נגד המתלוננים כורך בין האירוע נשוא כתב האישום, לאירועים שברקע הרשעת המבקש.

לדברי הסנגור אין כל חשש שהמבקש ימלט מאימת הדין, בין השאר, מפני שהוא איש משפחה, הוא הפקיד ערבויות כספיות גבוהות, וכן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. הסנגור מצביע על כך שעונש המאסר בפועל עוכב על ידי בית המשפט המחוזי בהסכמת המשיבה, ועל כך שתסקיר המבחן בעניינו הוא חיובי.

6.

המשיבה מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע. בהתייחס למועד שמיעת ערעורו של המבקש, טוענת המשיבה כי לא קיימת נחיצות בשמיעת ערעור המבקש יחד עם ערעור הנאשמים האחרים, ועל כן ניתן להקדים את מועד הדיון בערעורו של המבקש. פתרון אחר שהציעה המשיבה הייתה הקדמת המועד שנקבע לשמיעת הערעורים. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים, וזאת מפני שהאירועים המיוחסים לעדים נעשו חודשים רבים אחרי שהורשע המבקש וניתן גזר דין בעניינו. עוד טוענת המבקשת כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש קל בנסיבות העניין ונוכח העונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים.

7.

עיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הנלווים להם כמו גם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי להורות על עיכוב הביצוע המבוקש.

משהורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו ונגזר דינו, לא עומדת לו עוד חזקת החפות שעמדה לו עד עתה. הכלל הוא איפוא כי עליו להחל בריצוי העונש באופן מיידי. ההכרעה בבקשת עיכוב ביצוע עונש מאסר היא פרי איזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ובביצוע מיידי של עונשי מאסר. מן הצד השני עומד אינטרס מובהק של המורשע בדין, כי ביצוע גזר הדין שהושת עליו יבוצע אך לאחר בירור הערעור בעניינו, במסגרתו עשוי בית המשפט לזכותו או להפחית באופן ניכר מהעונש שנגזר עליו (ראו: (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל ,

נד(2) 241 (2000)). במסגרת זאת, על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; את טיב הערעור שהוגש וסיכויי הצלחתו, את עברו הפלילי של המבקש ואופן התנהגותו במהלך המשפט וכן נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש (ע"פ 735/08 אסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.2.2008).

תקופת המאסר שהוטלה על המבקש אינה קצרה באופן שריצויה ירוקן מתוכן את הערעור שהגיש. ראשית, אין מניעה כי הדיון בערעורו של המבקש ייקבע בנפרד מן הדיון בערעורם של הנאשמים האחרים, למועד מוקדם יותר. אפשרות נוספת היא שככל שיוחלט לכרוך את הדיון בערעורים יחדיו יוקדם הדיון בהם, ויודגש כי איני מורה על כך.

באשר לסיכויי ערעורו של המבקש להתקבל, נראה שטענותיו מופנות בעיקר לשאלת מהימנותם של העדים. כידוע, בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהערכת עדויותיהם של עדים, ולפיכך נראה, על-פניו, כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. אמנם, המבקש מעוניין לצרף ראיות נוספות לערעורו אשר עלולות להשפיע על הערכת המהימנות של העדים, ואולם מדובר בראיות המתייחסות לאירועים שקרו זמן לא מועט לאחר הגשת התלונה נגד המבקש, ולפיכך, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינן בעוצמה המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש. עוד נתתי משקל לעובדה כי העבירות בהן הורשע המבקש בוצעו במסגרת סכסוך אלים רחב היקף, המחזק את האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של גזר הדין.

אי לכך הבקשה נדחית. עם זאת, הערעור ייקבע לדיון בהקדם.