ע"פ 9984/03 סעיד חסנין נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), הרשיע את המערער-המבקש, על פי הודייתו, בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, גניבת רכב, נהיגה ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, אי ציות לאור אדום ברמזור וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. תמצית עובדות הפרשה – שבהן הודה המערער כאמור – היא כי המערער ניסה לגנוב את משאיתו של המתלונן, נמלט מן המקום במשאית, כאשר המתלונן תלוי עליה, דהר במהירות ובחוסר זהירות ברחובות ראשיים, וגרם לנפילתו של המתלונן שנחבל חבלות חמורות. המערער לא שעה לשוטרים שהורו לו לעצור בצד הדרך ולאחר שנחסמה דרכו על ידי ניידות משטרה סרב לרדת מן המשאית והתנגד למעצרו. בשל כל אלה גזר בית המשפט המחוזי על המערער, בגזר דינו מיום 4.11.03, מאסר לריצוי בפועל למשך 3 שנים, בניכוי 18 ימי מעצר, מאסר מותנה של שנתיים, פסילה מהחזיק רשיון נהיגה למשך 5 שנים, פסילה מותנית למשך של שתי שנים, קנס בסך 2,000 ש"ח וכן פיצוי למתלונן בסך 8,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי דחה את תחילת ריצוי העונש עד 11.11.03 לצורך התארגנות לקראת כניסתו לכלא. המערער ערער על חומרת עונשו ובגדר הערעור ביקש לדחות את תחילת ריצוי עונש המאסר.

2.טענתה העיקרית של באת כוח המערער בבקשתה ובדיון לפני היא כי המערער מצוי בעיצומו של תהליך גמילה מאלכוהול, דבר שגרם לו לעשות את מעשי העבירה שעשה. עוד טענה כי המערער – שהוא צעיר יליד שנת 1974 – נשא אשה לא מכבר והוא ואשתו מצויים במסגרת של טיפולי פוריות. גם תסקירי שרות המבחן מלמדים על נכונות להשתקם ועל מוטיבציה רבה לטיפול גמילה. כמו כן צוין בתסקיר האחרון, מ-21.10.03, כי עונש מאסר יחבל בשיקומו ובתהליך הטיפולי. בא כוח המדינה מתנגד לבקשה משום שאין הוא רואה תועלת ממשית בדחיה.

3.בחנתי בעיון את השיקולים המונחים על כפות המאזנים ונתתי דעתי גם על דברי בית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה לעכב את הביצוע בעיקרה. אכן, המעשים שעשה המערער חמורים ביותר אך כמעט שאין אדם שאין לו תקוה. על כן נראה לי, ולא בלי היסוסים, שיש טעם בהמשכת טיפול הגמילה הפרטני במבקש, האמור להסתיים בעוד כחודשיים ימים, שאחריו ניתן יהיה להתרשם ממצבו ומן הסיכויים של המשך טיפול הגמילה במערער במסגרת קבוצה, האמור להפתח בתום הטיפול הפרטני.

לפיכך אני מורה לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר עד לדיון בערעור – שייקבע ככל האפשר תוך חודשיים עד שלושה חודשים – ובתנאי שהמערער ימשיך בטיפול במרכז לנפגעי אלכוהול. לפי המלצת שרות המבחן ובהסכמתו של המערער יעמוד המערער בפיקוח שירות המבחן בתקופת הטיפול. תנאי השחרור והערובות יעמדו בעינם עד להחלטה בערעור.