ער"פ 5438-23 ער"פ 5438-23

ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 3.7.2023 בבש"פ 3001/23, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6819/20 (להלן: פסק הדין).

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 3690/23 חיים נ' רשות מקרקעי ישראל ירושלים (19.6.2023); ער"פ 250/23 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.1.2023)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף מותנית בקיומו של "טעם מיוחד" (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). כפי שציינה הרשמת, טענותיו של המערער בנוגע להתנהלותה של באת-כוחו הקודמת ולפניותיו לסניגוריה הציבורית לא נתמכו בדבר, ומכל מקום אין בהן כדי להסביר את הזמן הרב שחלף בין מתן פסק הדין ביום 9.12.2021 לבין הגשת הבקשה ביום 17.4.2023. בנסיבות אלה, ובפרט בשים לב להלכה לפיה נוכח אופיו הייחודי של הליך הדיון הנוסף יש להקפיד באופן דווקני ומצמצם על קיומו של "טעם מיוחד" (ער"א 4487/23 וואקנין נ' מילר, פסקה 4 (29.6.2023); ער"א 849/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (6.3.2023)), אין בנמצא טעם המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. לכך יש להוסיף כי גם סיכוייה של הבקשה לדיון נוסף אינם מטים את הכף לעבר המערער, שעה שעל פניו בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה הלכה חדשה, ודאי לא כזו המצדיקה קיום דיון נוסף (ערג"ץ 2899/23 קריאף נ' הלשכה לסיוע משפטי מחוז דרום (11.5.2023); ערג"ץ 8641/22 וילק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 4 (21.12.2022)).

הערעור נדחה.