ע"ר 43242-09-26 ע"ר 43242-09-26

ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 14.9.2026 בהמנ"א 82069-07-25, בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 30.7.2025 לדחות בקשה שהגיש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן ביום 11.12.2019 (להלן: פסק הדין). דין הערעור להידחות. תחילה ייאמר כי אמנם הערעור מופנה כלפי החלטת הרשם מיום 14.9.2026 בבקשה לעיון חוזר, אך בפועל המערער תוקף בערעורו גם את ההחלטה בבקשתו המקורית להארכת מועד, שניתנה כבר לפני למעלה משנה, ביום 30.7.2025. מדובר אפוא בניסיון לעקוף את המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר, וזאת אין להתיר (ע"ר 18416-08-25 שגיא נ' רשות המסים בישראל אגף המכס (14.8.2025); רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל, פסקה 10 (19.7.2018)). יוער בהקשר זה כי אין בעובדה שהבקשה המקורית הוגשה בשם אִמו המנוחה, בשונה מהבקשה לעיון חוזר שהוגשה בשם המערער עצמו, כדי לשנות מהמסקנה האמורה. המערער מהווה חליף של אִמו המנוחה לכל דבר ועניין. מכל מקום, דין הערעור להידחות גם לגופו. לרשם בית משפט זה נתון שיקול דעת רחב בעניינים מעין אלו, והתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"ר 11233-07-26 יעיש נ' נציגות הבית המשותף (6.8.2026); ע"ר 70440-05-26 כהן נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (2.6.2026)). מקרה זה אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. זאת בין היתר בשים לב לכך שפסק הדין מושא בקשת רשות הערעור ניתן ביום 11.12.2019, כחמש וחצי שנים עובר להגשת הבקשה למתן ארכה להגשתה. אכן, כפי שקבע הרשם בהחלטתו מיום 30.7.2025, מצב רפואי של בעל דין יכול לגבש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אולם זאת רק אם הוכח כי המצב הרפואי אירע בתקופה הרלוונטית וכי מצב זה מנע את הגשת ההליך במועד (ער"א 3690/23 חיים נ' רשות מקרקעי ישראל ירושלים (19.6.2023); ער"מ 1276/22 ברייר סער נ' ועדת הערר המחוזית לענייני תכנון ובניה – תל אביב יפו, פסקה 10 (9.3.2022)). בענייננו, המערער טוען כי ההידרדרות במצבה הרפואי של אִמו המנוחה – שהיא זו שהייתה צד להליך קמא – מנעה את הגשת בקשת רשות הערעור במועד. ברם מבלי להקל ראש במצבה הרפואי הנטען, לא הונחה תשתית מספקת להוכחת השפעותיו של מצב זה על המנוחה ועל יכולתה להגיש את בקשת רשות הערעור במועדה, או למצער בקשה להארכת מועד להגשתה. זאת, גם בשים לב למסמכים שצורפו לבקשה לעיון חוזר (אשר על פי הטענה התגלו בשלב מאוחר). מכל מקום, אף אם הייתי מקבל טענה זו, אין בה כדי להסביר מדוע בשנה וחצי שחלפו בין מועד מתן פסק הדין לבין קבלת הממצא הרפואי (ביום 18.8.2021) לא הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. עוד אוסיף כי גם סיכויי ההליך אינם תומכים בהארכת המועד. ראשית, מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" כאשר על פני הדברים, הטענות המועלות בו אינן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או מגלות עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וראו גם: רע"א 75112-05-25 לוי נ' חזני (נאמן) (4.6.2025); רע"א 3442/24 ורגס נ' זינקובר, פסקה 6 (10.7.2024)). שנית, בכל הנוגע לטענות כי פסק הדין ניתן מחמת מרמה, דומה כי בקשת רשות הערעור אינו מהווה אכסניה מתאימה להעלתן (ע"ר 36584-11-25 יגאל נ' רשות המסים מדינת ישראל פ"ש ת"א 1 (1.1.2026); רע"א 4582/18 בלורן יבוא ושווק פרזול בע"מ נ' עו"ד גיסין – מנהל מיוחד של החברות טופז אומנות, פסקה 15 (5.11.2018)). הערעור נדחה.