רע"א 3442-24 רע"א 3442-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר) מיום 20.3.2024 בע"א 29198-04-23, בו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' הירשפלד) מיום 9.2.2023 בת"א 31968-08-19.

1.בתמצית, בין הצדדים, שכנים בבית משותף, סכסוך ארוך שנים שכלל הליכים משפטיים שונים בבתי המשפט, לשכות ההוצאה לפועל ובוררות. אחד מאותם הליכים היה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיב לסילוק ידו מחלקים ברכוש המשותף, סילוק עבודות בנייה שביצע, ותשלום פיצוי כספי בסך של 20,000 ש"ח. המשיב מצדו הגיש תביעה שכנגד, בה עתר לסילוק עבודות שביצע המבקש בשטחו ולפינוי חפצים נוספים שהעמיד באותו שטח.

2.לאחר שהוגשו תצהירים, נערכו דיוני הוכחות ונשמעו סיכומים, ביום 9.2.2023 דחה בית משפט השלום את שתי התביעות. נקבע, על קצה המזלג, כי בין הצדדים נחתם הסכם בוררות, החל גם על המחלוקות מושא התביעות, ולפיכך עליהם להביא מחלוקות אלה לבירור לפני הבוררים שדנו בענייניהם בעבר.

3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במהלך דיון שהתקיים לפניו העיר בית המשפט כי ככלל, הסכם בוררות אינו חוסם את מי מהצדדים לו לבוא בשערי בית המשפט, וכל שיכול הצד השני לעשות במצב שכזה הוא להגיש בקשה לעיכוב הליכים. אלא שבענייננו, אף אחד מהצדדים לא עתר לעיכוב הליכים ולא הוגשו בקשות כלשהן לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולכן בית המשפט לא היה רשאי לחייב את הצדדים לפנות להליך בוררות או לדחות את תביעותיהם על בסיס נימוק זה. מה גם, שהפניית הצדדים לבוררות לאחר שההליך נשמע במלואו אינה משרתת תכלית של יעילות דיונית. על כן הציע בית המשפט לצדדים שיתקבל הערעור במובן זה שהדיון יוחזר לבית משפט השלום לשם השלמתו.

4.הצדדים הסכימו להצעה זו, אך המבקש עמד על כך שפסק דינו של בית משפט השלום יבוטל רק בכל הנוגע לתביעתו שלו ולא בכל הנוגע לתביעה שכנגד, שעה שהמשיב לא הגיש ערעור מטעמו. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקבעו כי היא אינה מתיישבת עם עיקרון ההגינות הדיונית וכי היא עלולה להוביל לתוצאה בלתי צודקת במישור הדיוני. מה גם, שדחיית התביעות נעשתה מטעמי סף דיוניים ולא לגוף הדברים, כך שהיא ממילא לא הקימה מחסום מבירור לגופו. על כן הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום. עוד נקבע כי משהערעור התקבל על יסוד הערות בית המשפט, אין מקום ליתן צו להוצאות.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, בה טוען המבקש כי לא היה מקום לבטל את פסק הדין גם ביחס לתביעה שכנגד. הדין אינו מכיר בסמכותה של ערכאת ערעור לבטל או לשנות פסק דין שעליו לא הוגש ערעור. בענייננו, המשיב לא רק שלא הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין ולא ביקש את ביטולו, אלא אף הגן עליו בהליך לפני בית המשפט המחוזי, כך שהתוצאה המתבקשת היא הותרתו על כנו בכל הנוגע לתביעה שכנגד. הודגש כי התביעה שכנגד היא תביעה עצמאית ונפרדת מהתביעה העיקרית, כך שאין כל מקום לעמדה לפיה משעה שערעור על הכרעה באחת התביעות התקבל, יש לקבל גם את הערעור על השנייה. כן נטען כי בית המשפט המחוזי נסמך בפסק דינו על עיקרון ההגינות הדיונית, אולם עיקרון זה אינו יכול לגבור על היעדר סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין שלא הוגש עליו ערעור. מה גם שלעיקרון ההגינות הדיונית, השאוב מהמשפט המינהלי, אין כל מקום בהליכים שבין אדם לחברו. החלת העיקרון האמור תוך הקניית סמכות לערכאת הערעור לבטל פסק דין שלא הוגש עליו ערעור, תביא בעלי דין להסתמך על העובדה שבעל הדין שכנגד הגיש ערעור, להימנע מנקיטת הליך ערעורי בעצמם ולצפות להתערבות ערכאת הערעור. לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לבטל פסק דין שלגביו לא הוגש ערעור בנימוק של הגינות דיונית היא קביעה תקדימית המצדיקה מתן רשות ערעור. ולבסוף טען המבקש כי משהתקבל ערעורו, הוטלה על בית המשפט המחוזי החובה לפסוק לזכותו הוצאות.

6.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ראו גם למשל לאחרונה: רע"א 2622/24 שבאט נ' חזאן, פסקה 7 (21.4.2024)). לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור או כי מתעוררת בעניינו שאלה עקרונית המחייבת הכרעה. בניגוד לטענות המבקש, תקנה 146(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט שלערעור ליתן החלטות שונות בנוגע להחלטה מושא הערעור, ובכללן לבטלה ולהורות על דיון חדש או להחזיר את העניין לערכאה הדיונית לצורך השלמה, וזאת גם לטובת בעלי דין שלא הגישו ערעור (הוראה דומה עוגנה גם בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). השימוש בתקנה 146(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי בא במקום שיש לעשות צדק תוך רצון לייעל את ההליכים (וראו בעניין זה: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 614 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 2024); רע"א 10394/06 בן-דוד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פסקה 12 (5.2.2009)). השאלה האם במקרה דנן היה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו זו היא שאלה שעניינה יישום הדין הקיים על נסיבות המקרה הספציפי, ולו משום כך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (והשוו: רע"א 3763/12 שנרום בע"מ נ' עו"ד יוסף סגל, פסקה 11 (10.6.2012)).

הבקשה נדחית אפוא.