רע"א 10085/07 פאוזיה אבו חמוד נ. בנק הפועלים סניף שפרעם

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.11.2007, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטבריה מיום 15.8.2007 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 3-06-02363-05 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

ואלו העובדות הצריכות לענין.

המשיב 1 הינו הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. המשיב 3 הינו החייב בתיק ההוצאה לפועל ומי אשר הינו הבעלים הרשום של קרקע חקלאית ריקה באדמות שפרעם (להלן: המקרקעין ). המבקשת הינה אשתו של המשיב 3. תיק ההוצאה לפועל נפתח לשם מימוש משכנתא שנרשמה על המקרקעין לטובת המשיב 1. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולבקשת המשיב 1, מונה ביום 13.12.2006 בא כוח המשיב 1 ככונס נכסים על זכויות המשיב 3 במקרקעין.

ביום 18.3.2007 פורסמו המקרקעין למכירה והמועד לקיום ההתמחרות נקבע ליום 18.4.2007. ביום אשר קדם למועד שהיה קבוע לקיום ההתמחרות, הגיש המשיב 3 בקשה לעיכוב הליכי המימוש, כשהוא מעלה, בין היתר, טענות כנגד השומה שנערכה למקרקעין על ידי כונס הנכסים. לפיכך, עוכבו הליכי מימוש הנכסים במעמד צד אחד ובקשתו הועברה לקבלת תגובת המשיב 1.

ביום 28.4.2007, אחר קבלת תגובת המשיב 1, נדחות טענות המשיב 3. עם זאת ולפנים משורת הדין, התירה ראש ההוצאה לפועל למשיב 3 להגיש שומה עדכנית מטעמו, וזאת תוך תקופה בת 7 ימים.

משלא הגיש המשיב 3 שומה עדכנית כאמור, הורתה ראש ההוצאה לפועל על חידוש הליכי מימוש המקרקעין. בהתאם לכך ולאחר שנערכה ישיבת התמחרות נוספת במשרדי כונס הנכסים ביום 21.5.2007, זכה בהתמחרות המשיב 2 , אשר הצעתו עמדה על 100,000 דולרים. משכך, נשלחה עוד באותו היום הודעה מאת כונס הנכסים למשיב 3, בגדרה העמידו על זכותו לפדות את המקרקעין במחיר שהוצע על ידי המשיב 2, וזאת תוך תקופה בת 15 ימים.

ביום 5.6.2007, הוא המועד האחרון לפדיון המקרקעין על ידי המשיב 3, הגיש הוא בקשה נוספת לעיכוב הליכי המימוש, אשר נסמכה בין היתר על טענות לפגמים שנפלו בהליך ההתמחרות ובהתנהלות כונס הנכסים.

ביום 27.6.2007, אחר קיום דיון במעמד הצדדים, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה תתאפשר הגשת הצעות נוספות לרכישת המקרקעין, תוך תקופה בת 7 ימים. כל זאת בכפוף לכך שההצעות תעלנה על הסכום של 100,000 דולרים וכי המציע יפקיד 10% משוויה של ההצעה. עוד נקבע כי ככל שתוגשנה מספר הצעות, תיערך התמחרות בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 10.7.2007.

אחר שלא הוגשו כל הצעות לרכישת המקרקעין, בוטל המועד אשר היה קבוע לקיום ההתמחרות וביום 8.7.2007 אושר מכר המקרקעין לידי המשיב 2.

יצוין, כי המבקשת לא הגישה כל הצעה לרכישת המקרקעין ובמקום זאת, פנתה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 167/07), בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי הינה בעלת מחצית מהזכויות במקרקעין מכוח הלכת השיתוף וכי רשאית היא לפדות את הנכס. עוד התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני (בש"א 10434/07) האוסר על קיום ההתמחרות למכירת המקרקעין.

ביום 12.7.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עמית ) את הבקשה למתן צו מניעה זמני, תוך שנקבע, בין היתר, כי הבקשה נגועה בשיהוי ובחוסר תום לב. זאת באשר המבקשת הייתה מעורבת בהליכים שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל בקשר עם מימוש המקרקעין וידעה על קיום ההתמחרות, ואף על פי כן לא פנתה במועד בבקשה לפדיון המקרקעין. עם זאת, ניתנה למבקשת ארכה בת 15 יום, על מנת כי יתאפשר לה לפנות לערכאה המוסמכת, היא ראש ההוצאה לפועל, בבקשה למתן ארכה להגשת הצעה מטעמה לפדיון המקרקעין.

ביום 15.8.2007 דחתה ראש ההוצאה לפועל בטבריה (כבוד הרשמת נ' כרייאני ) את בקשת המבקשת לפדיון המקרקעין. זאת בנסיבות העניין, בהן אושר המכר למשיב 2 ושולמה התמורה על ידו, ומשלא הוכח כי נפל פגם בהליך המכר, אשר יש בו כדי להצדיק ביטולו לאחר שכבר אושר. עוד מצאה ראש ההוצאה לפועל להעדיף את אינטרס סופיות המכר על אינטרס המבקשת. זאת בנסיבות העניין, בהן היה המשיב 3 מעורב בכלל ההליכים שתנהלו בקשר עם מכירת המקרקעין, ניתנו לו מספר הזדמנויות לפדיון המקרקעין והליכי המכר עוכבו מפעם לפעם עקב בקשות סרק שהגיש. אף לעניין המבקשת, נקבע כי הייתה מעורבת ומודעת להליכי המימוש ואף על פי כן לא הגישה במועד כל בקשה לפדיון המקרקעין.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ברע 1160/07). ביום 11.11.2007 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עיילבוני ) את בקשת רשות הערעור. ראשית, נקבע כי דין הבקשה לדחיה על הסף, באשר לא צורף תצהיר לתמיכה בה כמצוות תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979.אף לגופו של עניין, מצא בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה. זאת משאושר המכר ומשלא נמצא כל יסוד לטענות המבקשת לפגמים שנפלו בהליכי המכר. עוד נקבע, כי התנהגות המבקשת נגועה בחוסר תום לב, באשר הייתה מודעת להליכי המכר ואין טענותיה בדבר העדר ידיעתה אלא משום ניסיון נוסף לסכל את המכר. לבסוף, נדחתה טענת המבקשת לזיוף חתימתה על המסמך מיום 4.2.2005, לפיו אין היא מתנגדת לרישום המשכנתא על המקרקעין ומוותרת היא כלפי המשיב 1 על כל טענה לזכויות במקרקעין מכוח חוק יחסי ממון או חזקת השיתוף. זאת באשר לא נמצא לטענה זו כל זכר בהליכים הרבים שהתנהלו בקשר עם מכר המקרקעין קודם להגשת בקשת רשות הערעור.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 10.1.2008 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יצחק ) את המרצת הפתיחה שהגישה המבקשת.

מכאן הבקשה בפניי, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי. ראשית, שבה המבקשת וטוענת כי יש לאפשר לה לפדות את המקרקעין, בהיותה אשת המשיב 3 ומי אשר מוקנות לה זכויות במקרקעין מכוח הלכת השיתוף. עוד שבה המבקשת וטוענת לפגמים שנפלו בהליך מכר המקרקעין. שלישית, נטען, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל עומדת בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו המניעה הזמני. כן נטען כי יש בהחלטת ראש ההוצאה לפועל כדי לפגוע באינטרס המשיב 3 והמבקשת ואף באינטרס המשיב 1. זאת באשר הצעת המשיב 2 נמוכה משוויו האמיתי של הנכס, בעוד הצעת המבקשת עולה על הצעת המשיב 2. כך גם נוכח העובדה כי המכר למבקשת, בהיותה אשת המשיב 3, עשוי להיות פטור ממס או לכל הפחות להיות מחויב במס מופחת. לבסוף, שבה המבקשת וטוענת להעדר מעורבותה ומודעותה להליכי מכר המקרקעין ולזיוף חתימתה על המסמך מיום 4.2.2005.

המשיבים 1 ו-2, מצידם, טוענים כי אין הבקשה מגלה כל עילה לקיום דיון בעניינה של המבקשת ב"גלגול שלישי". זאת באשר אין הבקשה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. אף לגופו של עניין טוענים המשיבים כי דין הבקשה לדחייה. המשיבים סומכים ידם על פסקי הדין של הערכאות קמא, לפיהן נדחו טענות המבקשת לגופן, תוך שנקבע אף, כי התנהגות המבקשת עולה לכדי העדר תום לב וכל תכליתה אינה אלא לסכל את הליכי מכר הדירה. עוד טוענים המשיבים כי אין החלטת ראש ההוצאה לפועל עומדת בסתירה להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה, באשר כל שנקבע בהחלטה זו הוא כי על המבקשת להפנות את בקשתה לפדיון הנכס לערכאה המוסמכת, היא ראש ההוצאה לפועל. מכל מקום, נטען כי לאור פסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו נדחו לגופן הטענות אותן מעלה המבקשת בבקשה הנוכחית, לרבות טענתה לזכויות במקרקעין מכוח הלכת השיתוף, ממילא אין מקום להיעתר לבקשתה.

יצוין כי תגובת המשיב 3 התבקשה אף היא בהתאם לאמור בהחלטתי מיום 4.5.2008. משזו לא התקבלה, החלטתי לדון בבקשה בהתאם לאמור בה ולאמור בתגובות המשיבים 1 ו-2.

אחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים 1 ו-2 ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינה של המבקשת נדון כבר בפני שתי ערכאות. הלכה היא כי אין הרשות לערעור שני ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים בעלי חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון

חיפה ) . בקשת המבקשת אינה מעלה כל שאלה עקרונית שכזו ואף המבקשת בעצמה אינה טוענת לקיומה של שאלה שכזו בעניינה. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

ענייננו בבקשת המבקשת, כי נורה על ביטול מכר המקרקעין למשיב 2, אחר שכבר ניתן אישור ראש ההוצאה לפועל למכר והמשיב 2 אף שילם את מלוא התמורה עבור המקרקעין. ככלל, אין לבטל מכר מקרקעין, אשר ניתן לו אישורו הסופי של ראש ההוצאה לפועל, אלא מקום בו נפלו פגמים מהותיים בהליכי המכר, (וראו: דוד בר – אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 602-602(א)).

כפי שפורט בהרחבה לעיל, היה המשיב 3 מעורב בכלל הליכי המכר ואלו אף עוכבו מפעם לפעם לבקשתו, על מנת לאפשר, בין היתר, קבלת שומה עדכנית והגשת הצעות נוספות לרכישת המקרקעין. כפי שקבעו הערכאות קמא, אף המבקשת הייתה מודעת לכלל הליכי המכר ומעורבת בהם ואף על פי כן לא פנתה במועד בבקשה לפדיון הנכס בעצמה. לא זאת, אף זאת, טענות המבקשת לעניין פגמים שנפלו בהליכי המכר נדונו ונדחו לגופן על ידי הערכאות קמא. בנסיבות אלו, משלא עלה בידי המבקשת להצביע על פגמים מהותיים שנפלו בהליכי המכר, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להורות על ביטול אישור המכירה.

אף שאר טענותיה של המבקשת דינן לדחייה. ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לזכותה העדיפה במקרקעין מכוח הלכת השיתוף, מקום שטענה זו נדחתה לגופה בפסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי בחיפה. שנית, איני מוצא לקבל את טענת המבקשת לזיוף המסמך מיום 4.2.2005, אחר שנטענה לראשונה אך בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. מכל מקום, טענה זו נדונה ונדחתה לגופה בפסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי בחיפה ואף מטעם זה אין מקום לקבלה. שלישית, טענתה של המבקשת, לפיה עומדת החלטת ראש ההוצאה לפועל בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה , אין לה על מה לסמוך, באשר כל שנקבע בה הוא כי ההחלטה בבקשת המבקשת לפדיון הנכס נתונה לשיקול דעתה של ראש ההוצאה לפועל, היא הערכאה המוסמכת בעניין.

אף טענתה של המבקשת, לעניין העדר הכדאיות הכלכלית במכירת המקרקעין למשיב 2 אין בה כדי להועיל. משאושר המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל, אין בעובדה כי הצעת המבקשת עולה על הצעת המשיב 2 כשלעצמה כדי להצדיק את פתיחת הליכי המכר מחדש (ראו רע"א 5080/97 אברהם כהן נ' עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים ואח' , פ"ד נב (2) 332). מכל מקום, מכר המקרקעין למשיב 2 נעשה בהתבסס על השומה שהוגשה מטעמו של כונס הנכסים, אחר שהמשיב 3 לא השכיל לנצל את ההזדמנות אשר ניתנה לו להגשת שומה עדכנית מטעמו, בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 28.4.2007.

ויודגש, כי הערכאות קמא התרשמו כי ההפרדה בין המבקשת למשיב 3 הינה מלאכותית גרידא וכי יש בהתנהגות המבקשת משום העדר תום לב, באשר אין בבקשתה לפדיון המקרקעין אלא משום "ניסיון נוסף לעכב או לסכל את הליך מכירת הנכס אשר מתפרס על פני למעלה מארבעה חודשים, בכל אמצעי העומד לרשותה, ובכלל זה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות".

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסך 7,500 ש"ח.