החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 10206/17 סמיר אבו פארס נ. מדינת ישראל - לשכת רישום המקרקעין חיפה

ניתן ביום

בקצרה

אחר · אחריות הרשם לנזיקין במרשם המקרקעין - קשר סיבתיבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בעכו

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש תבע את הממונה על מרשם המקרקעין על רשלנות שגרמה לרכישת קרקע במרמה. הערכאות הקודמות קבעו כי לא הוכח קשר סיבתי, שכן המבקש לא הסתמך על הנסח בעת ההתקשרות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור, מאחר שהטענות ערעוריות במהותן ואינן מעוררות שאלה רוחבית.

העובדות

בשנת 2001 נרשם במרשם המקרקעין אדם כבעל הקרקע, והמשיבה חשדה כי הרישום הושג במרמה, ונקטה הקפאה מינהלית. בשנת 2005 התקשר המבקש בהסכם לרכישת הקרקע מהרשום, מבלי להנפיק נסח עדכני, והסתמך על נסח שהופק על ידי אדם שלישי. הערכאות הקודמות דחו את תביעת המבקש לפיצוי בשל היעדר קשר סיבתי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם התרשלה המשיבה בניהול מרשם המקרקעין בכך שלא רשמה הערה מתאימה בשנת 2001 בעקבות חשד למרמה?
  2. 2.האם הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת למשיבה לבין התקשרות המבקש בעסקת המכר?
  3. 3.האם יש להעניק רשות ערעור כאשר הטענות ערעוריות במהותן ואינן מגלות שאלה רחבה?

הלכות

  1. 1

    בקשת רשות ערעור תידחה כאשר טענות המבקש הן ערעוריות במהותן, נטועות בנסיבות המקרה ואינן מגלות שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים.

    ״טענות המבקש הן ערעוריות במהותן, נטועות בכללן בנסיבות המקרה ואינן מגלות כל שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות המיוחסת לרשם לבין ההתקשרות בעסקה, ולכן אין מקום להתערב בפסק הדין.

    ״נקבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי בין הרשלנות המיוחסת למשיבה לבין התקשרות המבקש בעסקה עם דיין.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מרשם המקרקעין
  • הקפאה מינהלית
  • רשלנות
  • קשר סיבתי עובדתי
  • הערת אזהרה
  • נסח רישום
  • שאלה רחבה
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

10206/17

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

סמיר אבו פארס

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל – לשכת רישום המקרקעין חיפה

2. יוסף רוטמן

בקשת רשות לערער על

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים ת' נאות פרי

וא' בולוס) בע"א 44835-04-17 מיום 31.10.2017

בשם המבקש:

עו"ד אמיר גאנם

החלטה

1.

בשנת 2001 נרשם במרשם המקרקעין (להלן: המרשם ) אדם בשם דיין (שנפטר בינתיים) כבעליה של הקרקע נושא בקשה זו (להלן: דיין ). המשיבה חשדה כי הרישום הושג במרמה ולכן פנתה למשטרה שניהלה חקירה פלילית נגד דיין שנסגרה מחוסר ראיות. עוד פנתה המשיבה לאפוטרופוס הכללי מחשש שהקרקע שייכת לאדם נעדר או נפקד. בצד פעולות אלו נקטה המשיבה ב"הקפאה מינהלית" של הקרקע שמשמעה כי לא ניתן היה לרשום דיספוזיציות בקרקע; וכי מי שביקש לקבל נסח רישום לגביה נדרש לחתום על תצהיר שלפיו הוא מודע לחשדות הקיימים ולאפשרות שהרישום אינו משקף את מצבת הזכויות לאשורה. בשנת 2005, עת היה דיין רשום כבעליה של הקרקע, התקשר עמו המבקש בהסכם למכירת הקרקע. זאת, מבלי שהקדים ופנה אל המשיבה כדי שזו תנפיק לו נסח רישום עדכני לגבי הקרקע. חלף זאת עיין המבקש בנסח שהופק 5 חודשים קודם לכן על ידי אדם שלישי שזיקתו לאירועים אינה ברורה דיה (להלן: הנסח ). על פי הנסח, דיין היה רשום כבעלי הקרקע שעליה היו מוטלים שני עיקולים. לאחר השלמת העסקה הנטענת ביקש המבקש לרשום במרשם הערת אזהרה לטובתו אך לא עלה בידיו לעשות כן נוכח ה"הקפאה המינהלית" האמורה. על רקע זה תבע המבקש את המשיבה בטענה שהתרשלה בניהול המרשם בכך שלא רשמה הערה מתאימה בשנת 2001 עת התעוררו החשדות האמורים; וכי התרשלותה זו היא שגרמה למבקש להשלים את העסקה.

2.

להשלמת התמונה יוער כי עקב פניית המשיבה אליו ניהל האפוטרופוס הכללי הליך נגד דיין שבסופו הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ) בשנת 2009 על בטלות הסכם המכר הנטען בין הבעלים המקורי לבין דיין; על בטלות הסכם המכר בין דיין לבין המבקש; על ביטול רישום הבעלות על שם דיין; ועל השבת הרישום למצב ששרר קודם לרישומו של דיין (ה"פ (חי') 280/09 האפוטרופוס הכללי - חיפה נ' דיין (19.4.2009)). בערעור שהוגש לבית משפט זה ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה פסק הדין של בית המשפט המחוזי יעמוד על כנו. זאת, מבלי לגרוע מזכותו של המבקש להגיש תביעה נגד מי מהמעורבים בפרשה (ע"א 4675/09 אבו פארס נ' האפוטרופוס הכללי חיפה (21.6.2011) (להלן: פסק הדין משנת 2011 )).

3.

חזרה לענייננו. בית משפט השלום בעכו (כב' השופט הבכיר ג' נאסר ) דחה את תביעת המבקש משמצא כי הלה לא עמד בנטל להוכיח כי רכש את הקרקע מדיין תוך הסתמכות על המרשם. נקבע, בין היתר, כי המבקש רכש זכויותיו בקרקע ללא ביצוע הבדיקות המקדימות המינימאליות הנדרשות ובהן הנפקת נסח רישום עדכני; כי המבקש הסתמך על נסח רישום שהוצג לו על ידי אדם שלישי שהונפק כמה חודשים טרם השלמת העסקה; כי לא הוכחה טענת המבקש ששילם את התמורה הנטענת לדיין עבור הקרקע; וכי ממילא סכום התמורה הנטען נמוך במידה בלתי סבירה משווי השוק של הקרקע. עוד ציין בית המשפט כי מדובר "בעסקה מפוקפקת ובלתי כשרה". בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים ת' נאות פרי ו א' בולוס ) דחה פה את אחד את ערעור המבקש על פסק הדין האמור. בעיקרם של דברים נקבע כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום; וכי לא הוכח שהמבקש הסתמך על נסח הרישום לקראת העסקה, שכן פעולותיו למימוש ההתקשרות החוזית עם דיין, לרבות תשלום מלוא התמורה נעשו לפני שעיין בנסח, בלי קשר לתוכנו ותוך הסתפקות בדברים שמסר לו דיין. עוד נקבע כי נסתרה טענת המבקש שלפיה לו היה יודע על קיומם של חשדות לזיוף היה נמנע מהשלמת העסקה. כמו כן, צוין כי אף אם הייתה מתקבלת הטענה שהמבקש עיין בנסח בשלב מסוים, הרי שהעיד כי לא הבין את האמור בו, התעלם מהעיקולים ולא ביצע בדיקות לגבי האמור בו ולכן לא ניתן לקבל כי הסתמך על הנסח בנסיבות העניין. סיכומם של דברים, נקבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי בין הרשלנות המיוחסת למשיבה לבין התקשרות המבקש בעסקה עם דיין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המבקש לא הוכיח את נזקו או נזק אחר; בכך שזקף את אי הפקתו של נסח רישום מעודכן לחובת המבקש, הגם שהייתה זו החלטה של עורך דינו אותה שעה; בכך שקבע כי המבקש כלל לא הסתמך על נסח הרישום; ובכך שעל בסיס זה קבע כי המשיבה לא התרשלה ביחס אליו. עוד נטען כי לא ניתן די משקל לכך שבפסק הדין משנת 2011 נשמרה זכותו של המבקש לתבוע פיצוי. לבסוף נטען כי דרך התנהלות המשיבה במקרה דנן מעוררת סוגיה ציבורית רחבה – כפי שגם עולה מהערות בית המשפט המחוזי ­– המצדיקה מתן רשות לערער.

5.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקש הן ערעוריות במהותן, נטועות בכללן בנסיבות המקרה ואינן מגלות כל שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים. גם טענות המבקש אשר להתנהלות המשיבה במקרה דנן אינן מצדיקות מתן רשות לערער משהערעור נדחה בשל היעדר קשר סיבתי; ובנתון לכך שבית המשפט המחוזי לא קבע כל ממצא בעניין והערותיו ניתנו בבחינת למעלה מן הצורך ובמבט צופה פני עתיד.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה

היום, ט' בשבט התשע"ח (25.1.2018).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 2427/18בתיה דויטש נ. מועצה מקומית מזכרת בתיההחלטה

הלכות

  1. 1בקשת רשות ערעור תידחה כאשר טענות המבקש הן ערעוריות במהותן, נטועות בנסיבות המקרה ואינן מגלות שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים.
  2. 2לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות המיוחסת לרשם לבין ההתקשרות בעסקה, ולכן אין מקום להתערב בפסק הדין.