רע"א 10257/04 פנחס וימר בע"מ נ. אפרים מאיר

1.בפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 20.9.04 (כב' סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין). בפסק דינו קיבל בית המשפט את ערעורה של המבקשת ברע"א 10257/04, חברת פנחס וימר בע"מ (להלן: המבקשת ), על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 18.05.01 (השופט ה' פינשטין) וחייב את חברת מ.ש.א. השקעות בע"מ, היא המשיבה 2 ברע"א 10257/04 (להלן: המשיבה ), לשלם למבקשת את מלוא סכום תביעתה - 523,136 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח.

2.עניינו של הסכסוך המשפטי העומד בבסיס הבקשות בשכר טרחה שתבעה המבקשת, וזאת בתמורה לסיועה להשלמת עסקת מקרקעין במסגרתה נרכשה על ידי המשיבה חלקת מקרקעין מידי צד שלישי. משסירבה המשיבה לשאת בשכר טרחת המבקשת הגישה זו האחרונה תביעתה לבית משפט השלום.

3.בית המשפט דחה את התביעה ונימק הכרעתו בשניים. ראשית, בחוזה בין הצדדים נקבע כי המבקשת תסייע למשיבה ברכישת חלקה מספר 15 ששטחה הוא כ- 28 דונם. חלקה מספר 15 עברה הליכי פרצלציה, שטחה צומצם לשטח של כ – 25.5 דונם בלבד וכינויה שונה לחלקה מספר 37. חלקה זו נמכרה בסופם של דברים למשיבה ואין היא החלקה נשוא ההסכם שנכרת בין הצדדים. עוד נקבע בהסכם בין הצדדים, כי המשיבה תשא בשכר טרחתה של המבקשת "במידה והעיסקה תסוכם במחיר של עד 105,000 דולר לדונם". היות והחלקה נמכרה במחיר של 112,258 דולר (על פי שטחה הנוכחי) נקבע שאין לחייב את המשיבה בתשלום שכר הטרחה. שנית, בית המשפט קבע כי המבקשת שימשה כמתווכת בעסקה בין המשיבה ומוכרי חלקת המקרקעין. היות ולא היה ברשותה או ברשות בעל השליטה בה רישיון לעסוק בתיווך במקרקעין, הם "מנועים מלתבוע את הכספים הנתבעים". לנוכח האמור דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשת.

בית המשפט נתן דעתו לתביעתה של המבקשת להורות על "הרמת מסך" המשיבה וחיוב בעל השליטה בה באופן אישי. אף על פי שדחייתה של התביעה ייתרה את הדיון בסוגיה, ציין בית המשפט בהערת אגב, כי אין מקום להורות על "הרמת מסך" ההתאגדות וחיוב בעל השליטה בה, המשיב 1 ברע"א 10257/04.

4.ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט קבע כי בחינת אומד דעתם של הצדדים מובילה למסקנה שהחלקה שעמדה על הפרק היא חלקה מספר 37 (כמספורה החדש). המשיבה הייתה מודעת להליכי הפרצלציה ולשטחה של חלקה זו ולכן "החלקה הנרכשת זהה לחלקה שצויינה בהסכם". קביעת מחיר העסקה נעשתה על פי הגדרתה של החלקה בעבר ולכן תביעתה של המבקשת בדין. כן קבע בית המשפט, כי המבקשת לא עסקה בתיווך. "מדובר בייעוץ, השתדלות ומתן המלצה לביצוע הסכם הרכישה עם המשיבה" ואילו את עסקת רכישת המקרקעין ליוו שני מתווכים שונים שלהן שולם שכר טרחה בגין התיווך.

אשר להרמת מסך התאגדותה של המשיבה, המבקשת חזרה על טיעונה זה בכתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ואולם, אף על פי שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה, נמנע בית המשפט מלהידרש בגוף הפסק לטענתה הנוגעת להרמת המסך.

5.כאמור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שתי בקשות. ברע"א 10257/04 טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בהימנעותו מלהידרש לטענתה בדבר הרמת המסך ובכך יש כדי להצדיק מתן לרשות ערעור על ידי בית משפט זה. את טענתה זו סומכת המבקש על פסק הדין בעניין פנחסי (בר"ע 1/89 עו"ד

אהרון פנחסי נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשכון (לא פורסם, ניתן ביום 19.1.89)). אני מוצאת קושי ביישום בר"ע 1/89 הנ"ל במקרה דנן. פסק דין זה עניינו בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שנתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר שימש כערכאה ראשונה, ואילו ענייננו אנו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן במסגרת ערעור. כידוע, אמות המידה להתערבותו של בית המשפט בכל אחד מהמקרים שונה. מקום בו מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" יימנע בית המשפט מלהיעתר לה, אלא אם כן מעלה הבקשה סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה וסוגיה מעין זו אינה עולה בענייננו. מכל מקום, אף לגופו של דבר אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט השומע את עניינם של בעלי הדין אינו חייב להידרש לכלל הטענות המועלות על ידם ואף אם לא מצא לנכון לתת דעתו במפורש לחלקן, אין בכך כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

במסגרת רע"א 10232/04 טוענת המשיבה, כי יש מקום להשיב על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. לטענתה, הצדדים התכוונו להתקשר בהסכם תיווך לרכישת החלקה ההיסטורית ומשרכשו חלקה אחרת אין לחייבם בתשלום שכר טרחה. כן, נטען שפעולות המבקשת הנן פעולות תיווך ולכן אינה זכאית ממילא לשכר הטרחה כנתבע על ידה.

דין שתי טענות אלו להידחות אף הן. פרשנות החוזה ואומד דעתם של הצדדים נבחנו על ידי שתי ערכאות. ההכרעה בסוגיה זו תלויה בנסיבות המקרה וניתוח הראיות שהובאו בפני בית המשפט. הוא הדין אשר למעמדה של המבקשת בעסקת הרכישה. קביעת בית המשפט המחוזי נעוצה בבחינת התפקיד שמילאה המבקשת במערכת היחסים בין המשיבה ומוכרי חלקת המקרקעין. בין היתר נימק בית המשפט את החלטתו בכך שאת העסקה ליוו שני מתווכים אחרים ולמבקשת לא יועד תפקיד של מתווכת מלכתחילה. הנה כי כן, גם סוגיה זו שהעלו הצדדים נטועה במערכת היחסים העובדתית בין הצדדים, נבחנה על ידי שתי ערכאות שונות ואינה מצדיקה בחינה על ידי ערכאה נוספת.

לנוכח האמור, דין שתי הבקשות להידחות.