רע"א 10318/06 "פרדס" אגודה קואופרטיבית של פרדסנים (נוסדה בשנת תר נ. אפריים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגני הנשיא גרוס, קובו ורובינשטיין) מיום 12.11.06 בתיק ע"א 1138/02, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (השופט מקובר) מיום 1.1.02 בתיק ת"א 4198/00.

ב.

בשנת 1993 נכרת בין המשיב - מגדל הדרים, לבין המבקשת - אגודה העוסקת בין היתר בשיווק פרי הדר, הסכם לשיווק פירותיו של המשיב בעונת 1994-1993. בסעיף 8 להסכם התחייבה המבקשת לבטח את הפרי נגד נזקי טבע, אך כנקבע מעולם לא עמדה בהתחייבות זאת. במהלך חודש אפריל 1994 אירע "שרב אביבי" אשר גרם להתייבשות חנטי העצים - דבר שפגע ביבול של העונה הבאה (1995-1994). הממשלה הכריזה על האירוע כאסון טבע בהתאם לחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, תשמ"ט - 1989, ונקבע כי כל מי שהיה מבוטח בעונת 1994-1993 יפוצה. המשיב, שלא היה מבוטח כאמור, לא היה זכאי בנסיבות לפיצויים, ומכאן ההליך שלפנינו (לרקע הפרשה ראו גם רע"א 6106/98

מדינת ישראל נ' קיבוץ גבולות , פ"ד נד(1) 481). שתי הערכאות הקודמות קבעו שעל אף שההסכם בוטל במהלך העונה, היתה המבקשת חייבת לבטח את המשיב, ושקיים קשר סיבתי בין הפרת ההתחייבות לבין הנזק שנגרם למשיב. ואולם

הן נחלקו בשאלת צפיות הנזק.

ג.

(1) סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע, כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר

ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" (ההדגשה הוספה - א"ר). בית משפט השלום קבע כי הנזק שנגרם למבקש אינו עומד בדרישת הצפיות. נקבע כי הנזק נגרם לפירות של עונת 1995-1994 שלא נכללו בביטוח, ושלא היה על המבקשת לצפות כי המדינה תפצה על נזקים שנגרמו לפרות העונה הבאה על סמך ביטוח בעונה הקודמת. "זהו נזק תוצאתי ורחוק יותר. עד כדי כך לא היתה יכולה וצריכה הנתבעת להרחיק ראות" (עמ' 15 לפסק הדין).

(2) קביעה אחרונה זו נהפכה בבית המשפט המחוזי. נקבע:

"במקרה שלפנינו המשיבה יכולה ואף צריכה היתה לצפות, שאם תפר את ההסכם בכך שלא תבטח את המערער, הוא עלול שלא לקבל פיצויים מהמדינה בגין אסון טבע שעשוי להתרחש. תרחיש זה של נזק היה ידוע למשיבה שכן הוא מעוגן בחוק אסון טבע שקובע מפורשות שפיצויים על פי החוק יינתנו רק למי שמבוטח מפני נזקי טבע. בפועל התרחיש אכן התממש: ארע אסון טבע בשנה שעליה חל ההסכם, והמדינה היתה מוכנה לפצות בגין אותו אסון רק את מי שהיה מבוטח באותה שנה... היינו המסגרת הכללית של הנזק ואופן התרחשותו, שהיו צפויים בעת חתימת ההסכם, אכן התממשו בהמשך...

אסון טבע, מטיבו, הינו דבר בלתי צפוי. כלל לא ידוע אם הוא יקרה, ואם יקרה מה יהיה אופיו ובמה תתבטא פגיעתו. לא ניתן לדעת מראש גם מה תהיה מדיניות הממשלה לגבי כל אסון טבע... דווקא בשל העובדה שצד להסכם אינו חוזה עתידות ואינו יכול להקיף במבטו את כל ההתרחשויות העתידות לקרות לאחר שייחתם ההסכם, יש לתת מקום למגבלה טבעית זו..." (עמ' 9-8).

בית המשפט קמא השיב את התיק לבית משפט השלום שידון בשאלת גובה הנזק.

(3) כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו. ביסוד הבקשה שלוש טענות: ראשית, שאלת הצפיות - בעיקר נטען שיש להגביל את הצפיות רק לנזק הנובע מההתקשרות בין המבקשת למשיב, דהינו לפירות עונת 1994-1993, ולא לפירות העונה הבאה. זאת, בהתאם לעקרון לפיו "תיחום הנזק לגבולות העסקה בין צדדיה המקוריים משקף מדיניות משפטית ראויה בנוגע לגיבוש היקף האחריות של מפר החוזה, ומצמצם את היסוד הספקולטיבי המצוי ממילא במבחן הציפיות, הדורש - כדברי השופט זילברג

בד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר, פ"ד יח(4) 701, 722 - 'נבואה לאחר מעשה'" (ע"א 8556/96 לוביאניקר נ' משרד האוצר , פ"ד נו(5) 289, 298 - השופטת דורנר); שנית, נטען כי לפי ההלכה שנקבעה בפרשת קיבוץ גבולות המשיב זכאי לפיצוי ישירות מהמדינה, ולפיכך לא נגרם לו כל נזק. נטען כי טענה זו הועלתה בבית משפט השלום אך לא נדונה לגופה; שלישית, נטען כי לאחר שקבע בית משפט השלום שהנזק אינו עומד במבחן הצפיות, לא דן בטענות הגנה אחרות (בעיקר לגבי השלכות ביטול ההסכם), ונמצא שבסופו של יום לא נשמעו ונדונו כל טענות ההגנה שהועלו.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ביחס לשתי הטענות האחרונות אציין כי עניינים אלה נטענו ונדונו בערכאות הקודמות, ואין הצדקה משפטית להידרש להם בגלגול ערעורי שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). מעבר לצורך אציין שהמשיב תבע פיצויים ישירות מהמדינה, ותביעתו נדחתה (עמ' 16 לפסק דינו של בית משפט השלום), ומסיבה זו דחה בית משפט השלום את טענתה השניה של המבקשת. גם לטענת המבקשת לגבי "שלל טענות הגנה" (סעיף 44 לבקשה) שהועלו ולא נדונו אין בידי להיעתר. הטענה היחידה אליה מתייחסת המבקשת היא השלכות ביטול ההסכם, טענה זו נדונה באריכות בבית משפט השלום (עמ' 10-8, עמ' 18-16) - ונדחתה בין היתר בהסתמך על עדי המשיב. המדובר בממצאים עובדתיים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (טרם פורסם).

ה.

אכן, הטענה הראשונה מעוררת שאלה משפטית שאינה נטולת עניין, אך עיקרה יישום הנקבע בפרשת לוביאניקר ו דומני כי היא נדונה באופן ממצה לנסיבות המקרה, והוכרעה אל נכון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת התחייבה לבטח את המשיב, בידעה שביטוח זה מהווה תנאי סף לזכאות במקרה של אסון טבע. אסון טבע אכן התרחש, והסיבה היחידה שתביעת המשיב נדחתה היא אי עמידה בתנאי הסף. אכן, בפרשת לוביאניקר הוצג השיקול המגביל שצוטט לעיל, אך סבורני כי המקרה שלפנינו בא בגדריו. ההסכם בין המבקשת והמשיב התייחס לעונת 1994-1993. תכלית ההסכם היתה, בין היתר, להסדיר את מימון הוצאות המשיב בראשית העונה (בין היתר קבלת מימון מראש לעיבוד הפרדסים בסך 175,000 ש"ח), ואת התמורה שתקבל המשיבה (בעיקר ההתחייבות לשווק 2,000 טון פרי באמצעותה). אחת מהוצאות המשיב בתחילת העונה היתה מימון הביטוח במקרה של אסון טבע. המבקשת נטלה על עצמה להסדיר את הביטוח בראשית העונה, ולנכות הוצאה זו מתוך תמורת הפרי. הביטוח עליו סוכם היה לעונת 1994-1993, ואי הביטוח לאותה עונה הוא שמנע מהמשיב פיצוי. ההתייחסות צריכה להיות לתקופת הכיסוי הביטוחי, ולא למועד אירוע הנזק או תשלום הפיצוי. מבחינה זו עשיית הביטוח היתה חלק מההתקשרות - שכן הוא חלק מההוצאות בראשית עונת 1994-1993. לא למותר לציין שהטענה המבוססת על פרשת לוביאניקר נדונה ונדחתה כבר בבית המשפט המחוזי (עמ' 10-9). אין חולק כי המבקשת הפרה את התחייבותה לבטח את המשיב. דבר זה רובץ לפתחה, בחינת "חטא קדמון"; הנטל שהיה עליה להרים כדי להשתחרר הימנו היה כבד, בגדרי הגינות ותום לב. אין לטעמי פגם במבט הרחב שיישם בית המשפט המחוזי באשר לצפיות.

ו.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.