פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10473/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
מרים מאוסקופף
נ ג ד
המשיבה:
הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 11.10.05 בע"א 2640/02 שניתן על-ידי
כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה
בשם המבקשת: עו"ד א' בן
מאיר
בשם המשיבה: עו"ד ר'
גורדין
החלטה
1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) שדחה את ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת העררים לפי חוקי נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ).
2.המשיבה הכירה במבקשת כנכת רדיפות הנאצים ששיעור נכותה עומד על 25%. בעקבות הוספת זכאות לתגמול בגין "נכה נזקק" בתיקון שהוכנס בחוק בשנת 1995, הגישה המבקשת ביום 7.1.96 בקשה להכיר בה כ"נכה נזקק". המשיבה החליטה אמנם להכיר במבקשת כ"נכה נזקק" החל מיום 1.1.96, אולם הודיעה לה כי מהתגמול האמור יופחתו הכנסותיה מקצבת נכות כללית ומחסכונות.
המבקשת הגישה ערר על ההחלטה לוועדת העררים לפי החוק (להלן: הוועדה ), ובסופו של דבר החליטה הוועדה לקבל הערר באופן חלקי. הוועדה קבעה כי ניכוי קצבת הנכות מעבודה מהתגמולים המשולמים למבקשת מעוגן בלשון החוק, בתכליתו ובהלכה הפסוקה. נקבע, כי סעיף 4(ג)1(ב) לחוק, הדן בנכה נזקק, מורה על ניכוי כל הכנסה נוספת של הנכה הנזקק ובהיותו הוראה ספציפית, הוא גובר על הוראת סעיף 4ב לחוק. באשר לניכוי 5% מיתרת חשבונות החיסכון של המבקשת, הוועדה קיבלה את ערעורה, קבעה כי הניכוי שנערך מסכום החסכונות של המבקשת הינו שגוי ועל המשיבה לערכו מחדש בהתאם לתקנות נכי רדיפות הנאצים (חישוב הכנסה לצורך תשלום תגמול נוסף), התשל"ד-1974, על בסיס אישור רשמי שיתקבל ממנהלי קרנות החיסכון וקופות הגמל שיפרטו את שיעורי התשואה. אשר לטענת המבקשת כי יש להכיר בה כ"נכה נזקק" החל מהמועד בו הוכרה לראשונה כנכה בשנת 1984, טענה זו נדחתה אף היא מהטעם שהזכאות לתגמול בגין היותו של נכה "נזקק" נקבעה רק עם התיקון לחוק בשנת 1995, כאשר סעיף 4ג לחוק קובע כי לא ישולם גמול בעד תקופה העולה על 120 יום לפני הגשת הבקשה לתגמול נוסף. עם זאת, הוועדה המליצה למשיבה לשקול את הקדמת תשלומי התגמול בהתאם לסעיף 4ג לחוק.
המבקשת ערערה על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את נימוקי הוועדה ודחה את הערעור.
3.המבקשת חוזרת ומעלה בבקשתה את הטענות שנטענו בפני הערכאות דלמטה. לטענתה, מתעוררות במקרה דנן שאלות בעלות חשיבות משפטית עקרונית, וביניהן האם קצבת נכות מעבודה המשתלמת ל"נכה נזקק" על ידי המוסד לביטוח לאומי נחשבת כהכנסה מכל מקור ולפיכך מותרת בניכוי מהתגמול המשתלם לאותו "נכה נזקק" מעם המשיבה, וזאת בעיקר בהתחשב בכך שמהותה ומעמדה של קצבה זו לא נבחנו בפסיקה. כן היא טוענת, כי מתעוררת שאלת החריגה מסמכות והפגיעה שפוגעת המשיבה, לטענתה, בקניינם של נכי רדיפות הנאצים, בהחליטה על שיעורים שרירותיים לניכוי רווחים מחסכונות הנכים. כן היא שבה ומעלה את טענותיה לעניין תחולתו הרטרואקיבית של התיקון לחוק.
4.המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123. לדבריה, הנושאים שהמבקשת מעלה בבקשתה נוגעים לעניינה הפרטי והצר בלבד. המשיבה מדגישה, כי בהתאם לסעיף 17(ח) לחוק, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה יכולה להתייחס לסוגיה משפטית בלבד ומקל וחומר נכונים הדברים באשר לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין. באת כוח המשיבה מפרטת טענותיה גם לגופו של עניין ומציינת כי עם קבלת תיקי המשיבה לידיה גילתה כי טרם ניתנה החלטת המשיבה באשר לחישוב מחדש של ניכוי סכום החסכונות של המשיבה מהתגמולים ובעקבות זאת נערכה פניה למשיבה. ביום 6.6.06 התקבלה החלטת המשיבה בעניין ונשלחה אל בא כוח המבקש. כן היא מציינת כי בהחלטה מיום 6.6.06 הוחלט שלא לאשר תשלום רטרואקטיבי עבור 120 הימים שקדמו להגשת הבקשה, מאחר שמדובר בסמכות שבשיקול דעת המשיבה ומדיניותה בעניין זה היא ככלל שלא לאשר בקשות מעין אלה, אלא אם כן הוכח לה כי נבצר מהפונה להגיש תביעתו או משיקולים חריגים אחרים. במקרה דנן לא הובאו בפני המשיבה כל נימוקים חריגים שעשויים להצדיק תשלום רטרואקטיבי כאמור.
5.השאלה המרכזית שבירורה מתבקש הינה, כאמור, האם קצבת נכות מעבודה המשתלמת ל"נכה נזקק" נחשבת כ"הכנסה נוספת" המותרת בניכוי מהתגמולים שמשתלמים לאותו "נכה נזקק" מעם המשיבה. קצבה זו כשלעצמה לא נבחנה אמנם בפסיקת בית משפט זה, ואולם התיבה "הכנסה נוספת" שבסעיף 4ג1 לחוק פורשה כבר בפסיקה באופן רחב (ע"א 77/60 רוז'נסקי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי המלחמה בנאצים , פ"ד יד(1) 880 (1960)). הדברים נאמרו בפסיקה אמנם ביחס לחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954, ואולם החוק שבעניינו מפנה אל חוק זה ושניהם מדברים באותו ניכוי של "הכנסה נוספת". בהקשר זה נקבע בע"א 77/66 הנ"ל :
"המושג 'הכנסה' בסעיף 4ב(ב) לחוק אינו מופיע במובן טכני כל-שהוא או כנתון בסד של סייגים. להיפך, הוא מובא באימרה המנוסחת בלשון כללית ביותר: "הכנסה מכל מקום שהוא", ואין כל סיבה שלא לפרש פשוטה כמשמעה. הכוונה היא לכל מה שנופל בחלקו של הנכה מכל מקור שהוא ובכל צורה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים, שיש בו כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו" ( שם , בעמ' 882).
ועוד נאמר בהקשר זה ברע"א 3101/00 בטיאשוילי נ' הרשות המוסמכת , פ"ד נז(1) 183, שדן אמנם בעניין אחר:
"מדובר בחוק סוציאלי המתחשב, בקביעת גובה התגמול, במכלול הכנסותיו של הנכה. הקופה הציבורית דלה היא ואין בה כדי לענות על צורכי כל הנזקקים. כל אדם נזקק גם לדיור גם למזון ועוד ועוד. המחוקק מאזן בין צרכיהם של כל הנזקקים, ועל כן מביא הוא בחשבון נתונים כמו גובה הנכות וקיומה של הכנסה נוספת... המחוקק מביא בחשבון קיומן של הכנסות ממקורות אחרים, יהיו אשר יהיו אותם מקורות. עם זאת כל נכה נזקק מקבל לפחות את התגמול המינימלי הקבוע בסעיף 4א" ( שם , בעמ' 188).
בא כוח המבקשת לא הצביע לטעמי על כל טעם שעשוי להצדיק את אי-סיווגה של קצבת הנכות מעבודה כ"הכנסה נוספת" או שיצדיק את החריגה מהפרשנות הרחבה שניתנה למונח זה. לא הועלה כל טיעון של ממש בהקשר זה מדוע שונה קצבה זו מיתר ההכנסות שנדונו בפסיקה, באופן שיצדיק בחינת הנושא בפני הרכב.
גם ביתר הטענות שהועלו לא מצאתי כי מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, ואילו חלק מהנושאים באו כבר על פתרונם בעקבות החלטת הוועדה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובסיועה של באת כוח המשיבה.
לאור האמור, דין הבקשה להידחות.
עם זאת, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.06).
ש ו פ ט ת