רע"א 1064/97 רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

ביום 17.7.97 דחתה הרשמת, השופטת מ' אגמון, בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון שהגיש המבקש. נוכח דחייה זו החליטה הרשמת באותו מועד גם על דחיית בקשת רשות הערעור בתיק זה, על-פי תקנות 431 ו - 404 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ערעורו של המבקש על החלטה זו (בש"א 5315/97) נדחה על ידי השופט אור ביום 27.10.97.

כעת פונה המבקש בבקשה לביטול החלטות השופט אור והרשמת וזאת "מתוך חובת הצדק". בבקשה זו הוא שב ומעלה את השתלשלות הארועים שקדמה להחלטות נשוא פנייתו וטוען, כי טעמי צדק מחייבים שטענותיו המהותיות יישמעו, אפילו נפל פגם טכני (לשיטת המבקש) של אי-הפקדת ערבון במועד.

איני מוצא כל ממש בבקשה. המבקש אינו ממלא אחר הוראות הדין והחלטות בית המשפט מתוך הסברה המוטעית, כי טענותיו הן עיקר וכל היתר טפל להן ונגזר מהן. כך באשר להפקדת ערבון וכך באשר לפניותיו החוזרות והנשנות של המבקש לבית משפט זה תוך התעלמות מעיקרון סופיות הדיון ( די לי אם אציין, בהקשר זה, את החלטותי בתיק זה מן הימים 2.6.97 ו - 15.7.97). אין בין הנסיבות המתוארות בסעיף 574 בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) לבין עניינו של המבקש ולא כלום. הפגם שנפל בעניינו של המבקש הוא מחדלו של המבקש - ולא של בית המשפט, ועל המבקש לשאת בתוצאותיו.

למעלה מן הצורך, אוסיף, כי מהחלטתי מיום 2.6.97 יכול המבקש להבין, כי אפילו היו מתקיימים התנאים הפורמליים לדיון בבקשתו ספק רב הוא (ואף זאת בלשון המעטה) אם היה מצליח בבקשת רשות הערעור.

הבקשה נדחית. לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אני מורה, כי המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,500 ש"ח.