רע"א 10681/03כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

1.בפנינו בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן), אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת המפקח על הביטוח.

2.אישה, אשר היתה מבוטחת בביטוח חיים של המבקשת במסגרת הסדר כללי של המבקשת עם מקום עבודתה, נפטרה בגיל 68. בנה ויורשה היחיד תבע את תגמולי הביטוח שלטענתו הוא זכאי להם. המבקשת סירבה לשלם בטענה שהפוליסה בה היתה מבוטחת האם הוגבלה למבוטחים עד גיל 65, וכי נקבע בה כי הפוליסה תפוג בהגיע המבוטח לגיל זה. הבן הגיש תביעה לבית המשפט ובמקביל פנה בתלונה למפקח על הביטוח. האחרון החליט להידרש מיידית לתלונה בלא להמתין להחלטת הערכאות השיפוטיות.

3.המפקח סבר כי מבוטח שביטוחו החל אצל אותה מבטחת טרם הגיעו לגיל 65 שנים, ונמשך אצל אותה מבטחת גם לאחר הגיעו לגיל 65 שנים, ומי מהצדדים לחוזה הביטוח הקבוצתי לא הודיע למבוטח על הסייג באשר לגיל המבוטח, כנדרש בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ"ג-1993, לא יתהה באשר לתוקף ביטוחו בגלל מצג ה"רצף הביטוחי" שיצרה אצלו המבטחת. לדעת המפקח, על המבטחת לשאת באחריות לתוצאות של טעויות שנעשו על-ידי בעל הפוליסה, ואם היא מעוניינת להימנע מלשאת בתוצאות אלו עליה לבדוק בעצמה אם הרשימות וההצהרות שמעביר בעל הפוליסה תואמות את תנאי חוזה הביטוח הקבוצתי. אף פרשנותה של הפוליסה הספציפית הביאה את המפקח לאותה מסקנה, ועל פיה על המבקשת לשלם ליורשה של המנוחה את תגמולי הביטוח על-פי תנאיו של חוזה הביטוח נשוא התלונה. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 102 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח ). בין היתר טענה המבקשת כי החלטת המפקח ניתנה ללא סמכות שכן היא כוללת הכרעות משפטיות. ערעורה נידון יחד עם ערעור נוסף שעניינו אף הוא סמכויות המפקח על הביטוח.

4.בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את ערעורה של המבקשת. בית המשפט סבר כי "משניתנה למפקח סמכות להכריע בתלונות, הדעת נותנת שיש לפרש סמכות זו בדרך שתאפשר לממשה בצורה היעילה והמועילה ביותר". בית המשפט ציין כי בירור תלונות בנושאי ביטוח מצריך הסתמכות ופירוש של חוקי ביטוח שונים, ולכן לא ניתן לומר כי המפקח חרג מסמכותו כאשר ביצע פעולות אלו. באשר למקרה הספציפי קבע בית המשפט כי לא ניתן היה לברר את הסוגיה שהובאה בפני המפקח בלא להיזקק ל"הכרעות משפטיות" כפי שטוענת המבקשת. כן ציין בית המשפט כי המבקשת אף השיגה כנגד סמכותו של המפקח לערוך בירור עובדתי, ולפיכך הביע בית המשפט תמיהה אילו סמכויות לדעת המבקשת נותרות בידי המפקח לצורך בירור תלונות. בית המשפט מצא כי הגבלת סמכויותיו של המפקח תאיין את הביקורת על ענף הביטוח ותעקר את חוק הפיקוח מתוכן. בית המשפט המחוזי דחה אף את שאר טענותיהן של המבקשת והמשיבה בערעור הנוסף לעניין סמכותו של המפקח. כך ציין בית המשפט המחוזי כי סעיף 62 לחוק הפיקוח, המבהיר כי אין ליצור כפילות הליכים אצל המפקח ובית המשפט, תומך בטענה כי קביעותיו של המפקח יכולות להיות גם משפטיות; כי סעיף 61 לחוק הפיקוח אשר אינו מגביל את המפקח לדיני הראיות וסדרי הדין אף הוא אינו תומך בטענת המבקשת, שכן כך גם נקבע למשל לגבי בתי המשפט לתביעות קטנות ובתי המשפט לענייני משפחה. כן דחה בית המשפט את טענותיהן של המבקשת והמשיבה בתיק הנוסף לעניין פגמים נוספים שנפלו בהחלטות המפקח. לגופה של החלטת המפקח קבע בית המשפט כי החלטה זו מוצדקת, שכן מאחר שלא הודע למבוטחת על שפג תוקף הביטוח, ומאחר שהמבקשת המשיכה לגבות מהמבוטחת פרמיות, לא ניתן לטעון לאחר מות המבוטחת כי החוזה בטל מחמת טעות או כי חברת הביטוח אינה מחויבת כלפיה. לבסוף דחה בית המשפט את טענתה של המבקשת כי חל סעיף 16(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

5.המבקשת טוענת כי הבקשה שבפנינו מעלה שתי שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור: האחת הינה האם בסמכות המפקח על הביטוח לשפוט בסכסוך כספי ספציפי שנתגלע בין מבוטח למבטחת בכלל, ובפרט כאשר ההכרעה דורשת שמיעת עדים והצגת ראיות, וכן האם בסמכותו לקבוע הלכה משפטית חדשנית שאינה נסמכת על הלכות קיימות. השאלה השניה הינה האם גבייה מוטעית של פרמיה מחיה פוליסה בטלה, כלשון המבקשת.

6.דין הבקשה להידחות משאינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות עקרונית המצדיקות דיון בהן במסגרת ערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א 5568/92 שכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 28.12.92) ). המבקשת טוענת כי הכרעתו של המפקח על הביטוח מעוררת את השאלה האם בסמכותו להכריע בשאלות עובדתיות כאשר נדרשת שמיעת עדים או הצגת ראיות. אלא שלא כך היא. לאחר הגשת התלונה נשוא תיק זה למפקח על הביטוח התבקשה תגובת המבקשת לתלונה. המבקשת התייחסה בתגובתה באופן קצר ביותר רק לחלק מהטענות שבתלונה, ולא העלתה כל טענה המעוררת מחלוקת עובדתית עם האמור בתלונה. מהבחינה העובדתית ציינה המבקשת בתגובתה כי הפוליסה המדוברת קובעת כי תוקפו של הביטוח יפוג בהגיעו של המבוטח לגיל 65, וכי המנוחה היתה כבת 68 במועד פטירתה, אך על כך אין חולק. מעבר לכך יצוין כי המדינה בתשובתה לבקשה ציינה כי "על אף שהחוק אינו מגביל את המפקח בבירור שאלות עובדתיות ואף מקנה לו חופש פעולה נרחב לצורך כך (ר' ס' 61 לחוק), הרי שבפועל המפקח נמנע מהכרעות שכאלה ועיתים הוא אף נמנע מלברר תלונה אם מתעוררת מחלוקת עובדתית". באשר לטענה כי אין בסמכותו של המפקח על הביטוח לקבוע הלכה משפטית חדשנית. ראשית, ספק בעיני אם כך ניתן לכנות את החלטת המפקח על הביטוח במקרה דנן. ברי כי כל הכרעה בסכסוך בין צדדים דורשת עיסוק במלאכת הפרשנות המשפטית ובהסקת מסקנות מתוכה. נדיר הוא כי מקרה אחד דומה למשנהו ואינו מעורר כל מחלוקת משפטית. שנית, בית משפט זה קבע בבג"ץ איגוד שמאי

ביטוח (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח' נ' המפקח על הביטוח ואח', פ"ד נ"ה (5) 625, 642) כי בידי המפקח על הביטוח סמכות להנהיג נורמות משפטיות חדשות ביחסים שבין מבטח לבין מבוטח. כן נקבע באותו עניין כי "פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים". אמנם הדברים נאמרו שם בנוגע לקביעת הסדרים כלליים על-ידי המפקח על הביטוח, אך יש בהם כדי להשליך גם על עניין זה. באשר לשאלה השניה שמעלה המבקשת הנוגעת לגבייה המוטעית של הפרמיה, הרי ששאלה זו נוגעת לנסיבות מקרה ספציפי זה, לפרשנותה של הפוליסה המסוימת הרלבנטית, ולהתנהלותה של המבקשת בנסיבות העניין. לפיכך גם בשאלה זו לא מצאנו שישנה הצדקה במקרה זה כי תידון במסגרת ערעור בגלגול שלישי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ₪ ובהוצאות משפט.