רע"א 7675/06נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בה נדחתה טענתה של המבקשת כי קיים מעשה בית דין בשאלת אחריותה של המשיבה לנזקים שנגרמו למבקשת. כן דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לצרף כתב עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהוגש בהליך אחר.

2.

המבקשת, נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, הינה בעלת מפעל לייצור ושיווק מוצרי מלט. בעקבות "שקיעות מתח" באספקת החשמל למפעלה בלילה שבין 29.9.99 לבין 30.9.99 ובלילה שבין 30.9.99 לבין 1.10.99, הגישה המבקשת תלונה לרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (להלן - רשות החשמל או הרשות) נגד המשיבה, חברת החשמל לישראל בע"מ. לטענת המבקשת, גרמו שקיעות המתח להשבתת הייצור במפעלה. הרשות קבעה כי היה על המשיבה לעשות כל שביכולתה כדי להקטין את הסיכוי שיתרחשו אירועי שקיעת המתח, אשר היו צפויים מראש. היא המליצה למשיבה לפצות את המבקשת בגין הנזקים שנגרמו לה וציינה כי גם על המבקשת לנקוט אמצעים על מנת למנוע הישנות התקלות בעתיד. המשיבה סירבה לשלם פיצוי למבקשת. בשנת 2003 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בסכום שלמעלה משלושה מיליון ש"ח נגד המשיבה. בתביעה זו עתרה המבקשת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מכמה אירועים של שקיעת מתח באספקת החשמל שהתרחשו בשנים 1999 -2002, ובכללם האירוע הנזכר לעיל. בגדרה של התביעה הגישה המבקשת בקשה בכתב בה ביקשה שייקבע כי יש לראות את החלטתה של רשות החשמל כיוצרת מעשה בית דין. כתוצאה מכך, טענה המבקשת, יש לברר רק את שאלת גובה הנזק שנגרם לה. לחלופין ביקשה כי ייקבע שהמשיבה מושתקת מלטעון לעניין "כוח עליון", משטענה זו נדונה ונדחתה על ידי הרשות. בשלב מאוחר יותר הגישה המבקשת בקשה נוספת, לצרף לבקשתה הראשונה כתב עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהוגש בהליך אחר המתנהל בבית משפט השלום בחדרה. לטענת המבקשת, בכתב עמדה זה הביע היועץ המשפטי לממשלה עמדה עקרונית לפיה חובה על המשיבה לציית להוראותיה של רשות החשמל, לרבות החלטות של הרשות בתלונות צרכנים, וכי העלאת טענות הנוגדות את החלטות רשות החשמל מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט מצד המשיבה.

3.

בית המשפט המחוזי סבר כי הסמכות הנתונה לרשות להחליט בתלונות הצרכנים לא נועדה ליצור מנגנון שיפוטי או מעין שיפוטי, המחליף את סמכות בתי המשפט להכריע בסכסוכים בין המשיבה וצרכניה. הוא קבע כי לא יכולה לקום במקרה דנא טענה של מעשה בית דין משום שרשות החשמל אינה בית דין. רשות החשמל היא גוף המוסמך לברר תלונות, אך אינה גוף המוסמך להכריע בסכסוכים. רשות החשמל אינה שומעת עדים, לא קיימים סדרי דין לדיונים בפניה, ואף לא קיים מנגנון לערער על החלטותיה. נפקותן של החלטות רשות החשמל, ציין בית משפט קמא, היא במישור המשפט הציבורי, אך הן אינן החלטות של בית דין. בית המשפט המחוזי אף הטיל ספק בכך שקביעת הרשות התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים לכך ברשות. בית משפט קמא הוסיף כי אף אם הטענות שהועלו בכתב ההגנה כוללות טענת "כוח עליון" (שלא הוזכרה במפורש), הרי שמסגרתן רחבה מטענה זו. כמו כן נטענה טענה של אשם תורם שלא נדונה על ידי הרשות. לאור כל אלה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לקבוע כי קיים מעשה בית דין. גם הבקשה לצירוף עמדת היועץ המשפטי לממשלה נדחתה. בית המשפט קבע כי אף אם נאמרים בכתב העמדה הדברים שהמבקשת טוענת שנאמרים בו, הרי שאין בהם כדי לסייע למבקשת בטענתה בדבר מעשה בית דין.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, אף לוּ

סברתי כי יש יסוד לטענת מעשה בית דין, הרי שקבלת טענה זו לא הייתה מייתרת לחלוטין הכרעה בשאלת אחריותה של המשיבה לנזקים שנגרמו למבקשת. כאמור, התביעה מתייחסת לאירועים נוספים פרט לזה שהתרחש בשנת 1999. המבקשת אינה מסבירה מדוע הכרעתה של רשות החשמל בנוגע לאירוע אחד (בשנת 1999) מקימה מעשה בית דין לגבי אירועים אחרים (בשנים 2001 ו-2002). העדרו של הסבר כזה בולט ומטריד במיוחד לגבי האירוע משנת 2001, אשר נבדק על ידי רשות החשמל בעקבות תלונת המבקשת. ביחס לאירוע זה הודיעה רשות החשמל כי אין בידה לקבוע האם הפעולות שנקטו הצדדים מאז האירוע הראשון היו פעולות מספיקות כדי למנוע את הישנותו. הרשות הפנתה את הצדדים להתדיין ביניהם או להעביר את העניין להכרעת בית המשפט. לא ניתן אם כן לומר, בכל מקרה, כי לגבי האירוע משנת 2001 או האירוע שלאחריו ניתנה הכרעה כלשהי על ידי רשות החשמל, וודאי שלא ניתן לומר כי ניתנה הכרעה היוצרת מעשה בית דין.

5.

שנית, אמנם ייתכן כי קיים יסוד לטענה לפיה על בית המשפט ליתן משקל כלשהו לקביעותיה של רשות החשמל בעת דיון בתביעות של צרכנים נגד חברת החשמל. אף-על-פי-כן, אינני סבור כי הדוקטרינה של מעשה בית דין הינה המסגרת המשפטית הראויה לעשות זאת. רשות החשמל הינה אחד המוסדות שהקים המחוקק לשם פיקוח על ענפים מסוימים של המשק, בהם קיים צורך מיוחד בפיקוח ממלכתי (ראו, בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח , פ"ד נה(3) 625, 631). הרשות הוקמה מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק משק החשמל). תפקידיה של הרשות, המפורטים בסעיף 30 לחוק משק החשמל, כוללים: קביעת תעריפים ודרכי עדכונם; קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן בעל רישיון ספק שירות חיוני (כהגדרתו בחוק) ופיקוח על מילוי חובותיו; וכן מתן רישיונות ופיקוח על מילוי תנאים שנקבעו ברישיונות. סעיף 37(2) לחוק קובע כי לצורך מילוי תפקידים אלה תבדוק הרשות תלונות של צרכנים ותחליט בהן. במאמר מוסגר אעיר, כי המילים "ותחליט בהן" הוספו לסעיף 37(2) בתיקון שנערך בחוק בשנת 2003 ולא הופיעו בעת שנדונה תלונת המבקשת בפני הרשות. סמכותה של רשות החשמל לברר תלונות הציבור נגד גופים עליהם היא מפקחת הינה מנגנון של המשפט הציבורי הנועד להגן על צרכנים. מנגנונים מסוג זה נועדו להתגבר על החולשה היחסית של הצרכן, על הקושי בפנייה לערכאות ועל העלויות הכרוכות בפנייה כזו (על השימוש באסטרטגיות מתחום המשפט הציבורי להגנה על הצרכן ראו, א' דויטש,

מעמד הצרכן במשפט (תשס"ג-2002), בעמ' 217-195). העובדה שאחת מתכליותיו של חוק משק החשמל היא הגנת הצרכן עשויה להוביל למסקנה כי יש ליתן משקל כלשהו לקביעותיה של רשות החשמל במסגרת הליכים בבית המשפט. ברם, כפי שנראה להלן, לא ניתן לעשות כן בגדרו של כלל מעשה בית דין.

6.

כידוע, עניינו של כלל מעשה בית דין, המושתת על עקרון סופיות הדיון, בשני סוגים של השתק: השתק עילה והשתק פלוגתא (ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני , פ"ד כב(2) 561). אף שטענתה של המבקשת בדבר מעשה בית דין נטענה באופן לקוני ובלתי מפורט, סביר להניח כי כוונתה לקיומו של השתק פלוגתא ביחס לממצאיה של הרשות ולא לקיומו השתק עילה. כבר כאן עולה קושי בטענותיה של המבקשת. שהרי, אם קביעותיה של רשות החשמל יוצרות מעשה בית דין מדוע לא נאמר, כי משפנתה המבקשת לרשות החשמל ומשהתבררו טענותיה שם נוצר השתק עילה המונע בעדה מלהגיש תביעה באותה עילה לבית המשפט המחוזי? לכאורה, אם קביעתה של רשות החשמל יוצרת מעשה בית דין, כטענת המבקשת, הדרך בה היה על המבקשת לפעול הייתה אכיפתה של ההחלטה בהליך כלשהו ולא פנייה לבית המשפט לבירור חדש. כל זאת לכאורה בלבד. ברור, כי אין ולא יכולה לעלות כל טענה לפיה המחוקק התכוון לשלול מצרכן שהעלה תלונתו בפני רשות החשמל את הגישה לערכאות שיפוטיות. האם נאמר שדחייתה של תלונה לגופה על ידי רשות החשמל תמנע מן הצרכן מלפנות לערכאות?! מנגנוני הפיקוח הציבורי שנועדו להגן על הצרכן עומדים לצידם של מנגנוני המשפט האזרחי ואינם מחליפים אותם. ודוק, הליכים משפטיים עשויים לייתר בירור תלונה לגוף המפקח, אך לא להפך (ראו והשוו, סעיף 60(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק שירותים פיננסיים-ביטוח) וכן סעיף 16(ד)(2) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק הבנקאות)). כל זאת, בנוגע להשתק עילה. אעיר כי טענה של השתק עילה יכולה להיטען רק נגד הצרכן-התובע הואיל והמשיבה אינה מגישה תלונות נגד צרכנים לרשות החשמל. שאלת קיומו של השתק פלוגתא מעוררת קושי רב יותר. אמנם גם כאן ניתן לגרוס כי לאור תכליתו של חוק משק החשמל, ממצאים שקובעת רשות החשמל נגד הצרכן המתלונן לא שוללים ממנו את ההזדמנות להביא עדיו ולהוכיח טענותיו בבית המשפט. ואולם, תכלית החוק אינה עומדת בסתירה להעלאת טענה של השתק פלוגתא נגד המשיבה . להפך, לאור תכלית חוק משק החשמל, ברי כי לקביעותיה של הרשות כגוף המפקח על המשיבה יש וצריכה להיות משמעות רבה יותר כלפי המשיבה מאשר כלפי הצרכן המתלונן. על כן, נבחן להלן את תחולתו של כלל השתק הפלוגתא בנסיבות העניין.

7.

תנאי חיוני להיווצרותו של השתק פלוגתא הוא כי הפלוגתא הועמדה לדיון בהליך הראשון (לפירוט ארבעת התנאים להיווצרותו של השתק הפלוגתא ראו, למשל, נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), 141 (להלן - זלצמן); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס , פ"ד נד(1) 642, 650). השתק הפלוגתא נועד לשרת את אינטרס הציבור במניעה של הכרעות שיפוטיות סותרות, במניעת בזבוז זמן שיפוטי, ובאי הטרדת בעל הדין שכנגד. מטבע הדברים הוא, שתנאי בסיסי לקיומו של השתק זה הינו כי כבר הייתה לבעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק הזדמנות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו באותה פלוגתא. האם ניתן לומר כי במקרה דנא נערך דיון כדבעי בפלוגתאות? בכדי שתתקיים דרישת ההתדיינות די בכך שהיה לבעל הדין "יומו בבית המשפט". ואולם, כאשר מפאת סדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים במסגרת ההליך הראשון לא יכול היה בעל הדין למצות ההזדמנות שניתנה לו, אין לראותו כמי שמטריד את המערכת השיפוטית ואת בעל הדין שכנגד בבקשו לקיים את ההתדיינות פעם נוספת (ראו, זלצמן , 16). על כן, אחד המבחנים לקיומה של דרישת ההתדיינות הינו דמיון בין סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליך הראשון לבין אלו החלים בהליך השני. כך למשל, מקום בו פסק הדין הראשון הינו פסק דין פלילי מזכה, אין הוא יוצר מעשה בית דין במסגרת הליך אזרחי או משמעתי, שכן נטל השכנוע בכל אחד מההליכים שונה (ראו, בג"ץ 13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה , פ"ד יא 856, 868; ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל , פ"ד כז(2) 513). כלומר, במקרים בהם נטל ההוכחה בהליך הראשון היה כבד מזה שנדרש בהליך השני איפשרה ההלכה לבעל דין לטעון טענותיו בשנית. מקרים אחרים, בהם דיני הראיות בהליך הראשון פשוטים ומקלים יחסית לאלו בהליך השני, מעוררים בעייתיות מסוימת. לכאורה, הייתה לבעל הדין נגדו נקבע הממצא הזדמנות מלאה להתדיין באותה פלוגתא ואין סיבה לאפשר לו להתדיין בשנית רק משום שבהליך השני נדרש בעל הדין היריב להוכיח טענתו באמצעי הוכחה נוקשים יותר. ואולם, יתכן שדווקא פרוצדורה פשוטה יותר הנוהגת בהליך כלשהו משום טיבו תפגע ביכולתו של בעל דין למצות את זכותו (ראו, זלצמן , 177-176 והשוו, ע"א 202/70 אליהו נ' יחזקאלי , פ"ד כה(2) 425, 435; רע"א 1958/06 סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)). יש לבחון בכל מקרה אם ובאיזו מידה נפגעה זכותו של בעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק, כתוצאה מכללי הראיות וסדרי הדין שחלו בהליך הראשון (השוו, רע"א 7652/99 מדינת ישראל נ' יוסף , פ"ד נו(5) 493).

8.

במקרה דנא נראה כי לא ניתנה למשיבה הזדמנות ראויה למצות את כל טענותיה ולהביא את כל ראיותיה. הסדר בירור התלונות שבחוק משק החשמל הינו דל במיוחד, ולמעשה מסתכם בהוראה לפיה הרשות תברר תלונות צרכנים ותחליט בהן. אין כל הוראה בחוק בדבר סדרי הדין ודיני הראיות החלים בבירור התלונות. כפי שציין בית משפט קמא, בפועל לא נקבעו סדרי דין לדיון בפני רשות החשמל ולמעשה אין דיון של ממש בפניה. טענות בעלות הדין וראיותיהן הובאו בפני הרשות במסגרת חליפת מכתבים, הרשות לא שמעה עדים וממילא לא הייתה חקירה נגדית של העדים. בקשה שהעלתה המשיבה לפגישה בה יבוררו הנושאים השנויים במחלוקת נדחתה. כל זאת, כאשר המחלוקות שבין הצדדים מחייבות בירור עובדתי ביחס לשאלות רבות הכוללות, בין היתר, שאלות בדבר הפעולות שעשו המבקשת והמשיבה כדי למנוע את שקיעות המתח. הכרעה בשאלות אלה הינה חיונית לקביעה האם הייתה התרשלות מצד המשיבה ואם היה אשם תורם מצד המבקשת. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי מתקיים התנאי בדבר קיומה של התדיינות בפלוגתאות, ולפיכך אין לקבל את טענתה של המבקשת בדבר השתק פלוגתא. בשולי הדברים אציין, כי המבקשת טוענת שאין לייחס נפקות להעדרם של סדרי דין ודיני ראיות בבירור התלונות ברשות החשמל, תוך שהיא משווה בין הרשות לבין המפקח על הביטוח. יש להבהיר, כי אין בדברים שנאמרו לעיל כדי לרמז על עמדתי ביחס לסמכויות המפקח על הביטוח או ביחס לנפקות המשפטית של החלטותיו. מנגנון בירור תלונות הציבור בדבר פעולה של מבטח או סוכן ביטוח בענייני ביטוח, הקבוע בחוק שירותים פיננסיים-ביטוח, שונה באופן ניכר ממנגנון בירור התלונות שבחוק משק החשמל והרבה יותר מורכב ממנו. למפקח על הביטוח סמכויות רבות שאינן נתונות לרשות החשמל, ולהחלטותיו יש משמעות שאין להחלטותיה של רשות החשמל (לפי סעיף 104(ב)(18) לחוק שירותים פיננסיים-ביטוח, אי תיקון ליקוי בהתאם להוראות המפקח מהווה עבירה פלילית). מעבר לכך, על אף שחוק שירותים פיננסיים-ביטוח אינו מגביל את המפקח על הביטוח בבירור שאלות עובדתיות ואף מקנה לו חופש ניכר בכך (סעיף 61(א) לחוק מורה כי המפקח על הביטוח רשאי לברר תלונה בכל דרך שתיראה לו והוא לא יהיה קשור להוראות שבסדרי הדין או בדיני ראיות), כנראה שבפועל נמנע המפקח על הביטוח מבירור שכזה ולעיתים הוא אף נמנע מלברר תלונה אם מתעוררת בה שאלה עובדתית (ראו, עמדת המדינה כפי שצוטטה ברע"א 10681/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 6).

9.

כך איפוא, מצאנו כי תנאי חיוני להיווצרותו של השתק פלוגתא אינו מתקיים בענייננו ומשכך פטורים אנו מלבחון את התקיימותם של יתר התנאים. אין לנו גם צורך לדון בשאלה האם יש מקום להתיר במקרה דנא שימוש התקפי בהשתק הפלוגתא (ראו והשוו, ע"א 7830/99 צוריאנו נ' צוריאנו , פ"ד נז(1) 673). עם זאת, לאור הדברים האמורים בהחלטת בית משפט קמא מצאתי לנכון להתייחס לנקודה נוספת הנוגעת להשתק זה. כפי שצוין לעיל, נהוג לומר כי קיימים ארבע תנאים להיווצרותו של השתק פלוגתא. ואולם, על מנת שתקום טענת השתק צריכה להתקיים גם הנחת היסוד של כלל מעשה בית דין, לפיה פסק הדין בתובענה הראשונה ניתן לגופו של עניין, על ידי בית משפט בעל סמכות כדין (ראו, זלצמן , 142). כאן מתעוררת שאלה בדבר טיבה של רשות החשמל: האם מדובר בגוף מעין שיפוטי שהחלטותיו יוצרות מעשה בית דין, או שמא בגוף מינהלי בלבד? אציין כי יש והחלטה של גוף מינהלי יוצרת מעשה בית דין, אך מדובר רק במקרים בהם נתונה לאדם זכות ערעור על החלטת המינהל והוא אינו מגיש ערעורו במועד (ראו, ע"א 461/69 ביטון נ' הממונה על מס בולים , פ"ד כד(1) 50; ע"א 33/72 ל' פרומין ובניו בע"מ נ' מנהל המכס והבלו , פ"ד כח(2) 459). בענייננו, לא קיימת זכות ערעור על החלטתה של רשות החשמל. לפיכך, הקביעה של הרשות תחשב כיוצרת מעשה בית דין אך אם מהווה הרשות גוף מעין שיפוטי שבסמכותו ליתן הכרעות שיפוטיות.

10.

כאמור, לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר אי התקיימות התנאים להיווצרותו של השתק פלוגתא אין אני נדרש לקבוע מסמרות בשאלת סמכותה של רשות החשמל. יחד עם זאת, אעיר כי מתעוררים בעניין זה שיקולים לכאן ולכאן: מחד, מתקיים ברשות המאפיין המרכזי של גוף מעין-שיפוטי שכן היא פוסקת בריב ( lis ) בין שני צדדים (ראו בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל , פ"ד נט(2) 481, 606-605; ד"נ 15/79 ליבל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים , פ"ד לה(3) 29). כמו כן, התכלית של הגנת הצרכן, שעומדת ביסוד החקיקה המקימה את מוסדות הפיקוח השונים, מחייבת ליתן פרשנות מרחיבה לסמכותו של הגוף המפקח ביחס לבירור תלונותיהם של צרכנים (ראו לגבי סמכותו של המפקח על הביטוח, בג"ץ 7721/96 הנ"ל , בע' 642). מאידך, בע"א 138/78 מנהל המכס והבלו נ' אי. אי. אל. בע"מ , פ"ד לג(3) 490, 496-495 נקבע כי "הסממנים המאפיינים הליכים של ערכאה שיפוטית (להבדיל מהליכים לפני גוף מנהלי) הם : א. נתקיים בה בירור משפטי של טענות הצדדים המעורבים בסכסוך; ב. ניתנת אפשרות לצדדים להוכיח את טענותיהם העובדתיות על-ידי ראיות, לרבות השמעת עדים; ג. ניתן לחקור את העדים חקירת שתי וערב, כשעל עדותם חלות הוראותיו של פרק ט' לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ד. הערכאה אינה יושבת בהשגה או בערעור על החלטתה היא. והיה ואחד הסממנים הנ"ל אינו קיים אזי הערכאה אינה שיפוטית כי אם מנהלית..." (ראו גם, בש"א 954/90 סלוק נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 705; ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה , פ"ד מח(3) 808; וכן בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ישראל בריטניה , פ"ד מו(2) 749). בענייננו, אף אם מתקיים התנאי הראשון, הרי לא מתקיים אף אחד מהתנאים האחרים. בעלות הדין לא הביאו עדיהן בפני הרשות, לא חקרו זו את עדיה של זו בחקירה נגדית, וכשהגישה המשיבה ערר על החלטת הרשות דנה בו הרשות בעצמה. לכל זאת יש להוסיף כי נראה שהמחוקק לא התכוון להעניק לרשות סמכות שיפוטית. כך, בדברי ההסבר להצעת חוק משק החשמל נאמר כי "בהקמת הרשות, אין כוונה ליצור מנגנון מעין שיפוטי כדוגמת רשות לשירותים ציבוריים בארה"ב, אלא גוף מקצועי אוטונומי לקביעת תעריפים והגדרת איכויות של שירותי חשמל, שפעולותיו גלויות ושקופות לציבור ושצרכני החשמל יכולים לשטוח לפניו את תלונותיהם" (הצעת חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996, ה"ח 2485 (24.1.96), בעמוד 458).

11.

אוסיף, כי גם בהנחה שרשות החשמל מהווה טריבונל שיפוטי, הרי שעסקינן בטריבונל שיפוטי נמוך שאין כל זכות ערעור על החלטותיו. העדרה של אפשרות לתקוף את ההחלטה (למעט פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק שעילות ביקורתו מצומצמות מאלה של ערכאת ערעור) או לתקן טעות שנפלה בה, מעורר חשש כבד מפני מתן כוח מניעותי לקביעותיו של גוף כזה (ראו, זלצמן , 273). בהקשר זה מעניין להשוות את סמכותה של רשות החשמל לזו של המפקח על הבנקים, המתמנה לפי סעיף 5 לפקודת הבנקאות, 1941. מנגנון בירור פניות הציבור בדבר עסקיהם עם תאגידים בנקאיים, המפורט בסעיף 16 לחוק הבנקאות, אינו כולל זכות ערעור על החלטותיו של המפקח. אשר לאפשרות שקביעותיו של המפקח ייצרו מעשה בית דין, מורנו סעיף 16(ד) כי החלטותיו של המפקח אינן מעניקות לפונה או לאדם אחר זכות או סעד בבית משפט או בבית דין שלא היו לו לפני כן. כמו כן נקבע בסעיף זה, כי בהחלטותיו לא יהיה כדי למנוע מהפונה או מאדם אחר להשתמש בזכות אחרת או לבקש סעד אחר שהוא זכאי להם. גם בנוגע לסמכותה של רשות החשמל סבורה המבקשת כי יש להקיש מדברים שנאמרו בפסיקה לגבי סמכותו של המפקח על הביטוח. אלא שלהבדיל מהחלטותיו של המפקח על הבנקים ומהחלטותיה של רשות החשמל, על החלטותיו של המפקח על הביטוח ניתן לערער. סעיף 102 לחוק שירותים פיננסיים קובע כי מבטח או סוכן ביטוח שרואה עצמו מקופח בהחלטת המפקח לפי סעיף 62(א), רשאים לערער לבית המשפט המחוזי.

12.

מצאנו איפוא, כי קביעותיה של רשות החשמל אינן יוצרות השתק פלוגתא בגדרו של ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. מכאן, שצדק בית משפט בדחותו את טענת המבקשת לעניין קיומו של מעשה בית דין. משהגעתי למסקנה זו אף אני סבור, כבית משפט קמא, שאין מקום להיעתר לבקשתה השנייה של המבקשת בדבר הגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוצגה בהליך אחר. בשולי בקשתה טוענת המבקשת, כטענה חלופית לטענת מעשה בית דין, כי יש לראות בהחלטת רשות החשמל החלטה של גוף מומחה שבית המשפט אינו מתערב בה. כפי שכבר צוין, ייתכן שיש מקום ליתן משמעות משפטית להחלטה של הרשות, אך איני רואה לנכון לנקוט כל עמדה בשאלת המסגרת המשפטית המתאימה לכך. שאלה זו תוכל להתברר במסגרת ההליכים בבית משפט קמא.

13.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא.