רע"א 107-24 רע"א 107-24

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופטת הבכירה מיכל נד"ב) מיום 25.12.2023 בע"א 19542-10-23, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת הבכירה רחל קרלינסקי) מיום 6.10.2023 בת"צ 2456-04-23.

1.ביום 2.4.2023 הגישה המבקשת, גב' שרה ברק, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, ש.ר. שילר שיווק בע"מ, חברה פרטית אשר עוסקת במכירת מוצרים לתינוקות ולילדים (להלן: המבקשת, החברה ו-בקשת האישור, בהתאמה). עניינה של בקשת האישור הוא בטענת המבקשת, לפיה החברה הנפיקה ללקוחותיה שוברי זיכוי בניגוד לדין – לאחר שלא ציינה עליהם את תוקפם, ומשלא כיבדה אותם לאחר יותר משנתיים מיום מסירתם (להלן: מדיניות הזיכוי). לדברי המבקשת, מדיניות הזיכוי עולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), ומהווה חוסר תום לב מצד החברה בקיום חוזה, לפי סעיף 39 לחוק החוזים, התשל"ג-1973. עוד נטען, כי מדיניות הזיכוי מקימה עילות תביעה של רשלנות, לפי סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

2.שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 23.7.2023 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשת האישור (להלן: בקשת ההסתלקות). בתצהיר מטעם החברה אשר צורף לבקשת ההסתלקות, הובהר כי הוחלפה המערכת המנפיקה את שוברי הזיכוי, כך שהשוברים המונפקים כיום עומדים בדרישות החוק. עוד צוין, כי סך שווי הזיכויים שטרם מומשו והונפקו באמצעות המערכת הישנה עומד על 735 ש"ח בלבד, וכי עובדי החברה הונחו לכבדם. לאור האמור, סיכמו הצדדים כי אין טעם בהמשך ניהול ההליך, והמליצו על פסיקת גמול למבקשת ושכר טרחה לבא-כוחה, על סך של 1,000 ש"ח ו-6,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בהתאמה. זאת, בכפוף להסתלקותה של המבקשת ולדחיית תובענתה האישית, ללא צו להוצאות, ובכפוף להתחייבותה לוויתור סופי ביחס לכל טענותיה בבקשת האישור.

3.בפסק דינו מיום 6.10.2023, בית משפט השלום קיבל את בקשת ההסתלקות. אשר לגמול ולשכר הטרחה, ובהתבסס על ההלכה שנקבעה בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5.8.2018) (להלן: הלכת מרקיט), שקל בית משפט השלום את העובדה שהתמורה שהתבקשה בבקשת האישור עולה פי כמה על התועלת שהושגה, מחד גיסא, ואת התחייבות החברה לעמוד בדרישות הדין עקב הגשת בקשת האישור, מאידך גיסא. במכלול האמור, נפסק כי הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבא-כוחה יועמדו על סכום כולל של 3,500 ש"ח (להלן: הקביעה בעניין הגמול ושכר הטרחה).

4.ביום 12.10.2023 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, במסגרתו ביקשה לבטל את הקביעה בעניין הגמול ושכר הטרחה. ביום 25.12.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע כי בקשת האישור איננה מעלה עילת סרק, אלא נוגעת להפרה לכאורית של חוק הגנת הצרכן – הפרה אשר התובענה הייצוגית הובילה לתיקונה. ואולם, בהינתן שסכום הזיכויים שטרם מומש הוא נמוך (ועומד על פי הצהרת החברה על 735 ש"ח בלבד), וכי ניתן היה להניח שהקבוצה המיוצגת היא קטנה, נמצא כי מדובר בהליך שמידת תועלתו היא מוגבלת ביותר. לפיכך, ובהינתן מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסיקת גמול ושכר טרחה בהסתלקות מתובענות ייצוגיות, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, תוך שהוער כי "[]יתכן אף שעל פי מבחני הלכת מרקיט לא היה כלל מקום לפסוק גמול ושכר טרחה" (פסקה 15 לפסק הדין).

5.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה נטען כי מדובר בהליך חריג, המצדיק התערבותו של בית משפט זה "בגלגול שלישי". זאת, משום שמועלות בו שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, העוסקות באופן בו ראוי להתייחס לתובענות ייצוגיות המוגשות נגד עסקים קטנים, ובחשש לפיו הקביעה בעניין הגמול ושכר הטרחה תוביל לאפקט מצנן על הסדרי הסתלקות עתידיים. עוד נטען, כי יש לקבל את הבקשה מהטעם שנגרם למבקשת, אשר יצאה בהפסדה מההליך הייצוגי, עיוות דין. לבסוף, טוענת המבקשת שורת טענות כלפי הקביעה בעניין הגמול ושכר הטרחה.

6.דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתשובה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, וזאת רק כאשר מועלות בבקשת רשות הערעור שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים בהם התערבותו של בית משפט זה נדרשת על מנת למנוע עיוות דין חמור (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 2588/21 עזרא נ' אם.אס.אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ, פסקה 6 (6.6.2021)). המקרה שלפנינו אינו עונה לאמות המידה האמורות.

7.על אף ניסיונות המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, הבקשה עוסקת בעניינה הפרטני גרידא, שכן כולה נסובה על סכום הגמול לו תהא זכאית, וגובה שכר הטרחה לו יהיה זכאי בא-כוחה. אף לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור נדרש על מנת למנוע עיוות דין, שכן שתי הערכאות שדנו בעניין בחנו את הפסיקה המנחה לעניין, והחלטותיהן אינן מגלות כל סטייה מפסיקה זו. על האמור יש להוסיף כי פסיקת גמול ושכר טרחה ביחס לבקשות הסתלקות מסורות לשיקול דעת בית המשפט (ראו סעיפים 16(א), 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות), כאשר הסכמות הצדדים בעניין זה הן בגדר המלצה בלבד – המלצה ממנה ניתן וראוי לסטות במקרים מתאימים, כפי שהובהר בהלכת מרקיט (והשוו: רע"א 7763/21 ביסקר נ' רוזנפלד, פסקה 27 (14.11.2022)). זאת ועוד, כידוע, שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת בנושאי גמול ושכר טרחה הוא משמעותי, ועל כן גם אם היקף התערבות ערכאת הערעור בסוגיה זו רחב מאשר בפסיקת הוצאות בהליכים אזרחיים רגילים, עדיין המדובר בהתערבות הנעשית במשורה (ראו ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ, פסקה 7 (29.9.2013); רע"א 582/20 תלרז נ' שופרסל בע"מ, פסקה 7 (25.7.2021); ע"א 1387/23 גינדי נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, פסקה 7 (18.12.2023)). כך על הדרך הכלל, וכך ביתר שאת "בגלגול שלישי".

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.