רע"א 2588/21 יוגב עזרא נ. אם.אס.אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.2.2021 (רע"א 38926-12-20, כבוד השופטת א'

כהן , ס"נ ), שניתן בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטות בית משפט השלום בתל אביב-יפו מימים 14.11.2020, 15.11.2020 ו-16.11.2020 (ת"צ 30380-04-19, כבוד השופטת ס' רסלר-זכאי , ס"נ).

רקע צריך לעניין ובקשת רשות הערעור

2.

המשיב 2, מר מרדכי שלו, הגיש ביום 14.4.2019 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, אם. אס. אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ (להלן: בקשת האישור , שלו ו- המשיבה , בהתאמה ). עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה שיגרה דברי פרסומת מבלי שקיבלה הסכמה מפורשת בכתב ומראש מאת הנמענים, ובכך פעלה בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת ).

ביום 31.10.2019 שלו והמשיבה הגישו לבית משפט השלום בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשת האישור, ולאחר שההסדר המוצע פורסם לציבור התקבלו בתיק בית המשפט שתי התנגדויות – מטעם המשיבה 3, עמותת אל-ספאם; ומטעם המבקש בהליך זה, מר יוגב עזרא (להלן: העמותה

ו- עזרא ,

בהתאמה; ויחדיו: המתנגדים ).

אין חולק כי ההתנגדויות שהגישו שני המתנגדים תרמו לגיבושו של הסדר פשרה מתוקן – שבסופו של דבר אושר על ידי בית משפט השלום ביום 20.8.2020 וניתן לו תוקף של פסק דין; ובית המשפט אף פסק לכל אחד מהמתנגדים גמול בסך 1,500 ש"ח. על פי מתווה הפשרה שאושר בפסק הדין המשיבה התחייבה לשלם סך של 80,000 ש"ח לקרן למימון תובענות ייצוגיות, שתייעד את כספי הפיצוי לטובת תובענות בתחום חוק התקשורת (להלן: הקרן ו- הפיצוי , בהתאמה); ועוד נקבע כי התשלום יבוצע תוך 30 יום.

3.

בחלוף כחודש ימים, ולאחר שהתברר לעזרא כי המשיבה טרם שילמה לקרן את הפיצוי, הלה הגיש לבית משפט השלום בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון ו - בקשת הבזיון ,

בהתאמה). בתשובתה לבקשת הבזיון, המשיבה ציינה כי בשל מצוקה תזרימית היא פנתה לקרן בבקשה לפרוס את הפיצוי ל-15 תשלומים; וכי הקרן מצידה השיבה כי תבדוק את הבקשה. בתגובתו לתשובת המשיבה, עמד עזרא על בקשת הבזיון, וטען כי יש לאכוף על המשיבה לציית לפסק הדין באמצעות קנס; והוסיף כי הסמכות להורות על פריסת הפיצוי נתונה לבית משפט ולו בלבד. ביום 14.11.2020 ניתנה החלטה קצרה ב"פתקית" שלפיה אין מקום לדון בשלב זה בבקשת הבזיון (להלן: ההחלטה הראשונה ).

למחרת ההחלטה הראשונה, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום לפריסת תשלום הפיצוי ל-15 תשלומים; וזאת משהקרן השיבה כי לא מוקנית לה סמכות להורות על פריסה כאמור, הגם שאינה מתנגדת לכך. בו ביום הורה בית המשפט לשלו להגיש את עמדתו ביחס לפריסת הפיצוי, אגב שהעיר כי "את עמדת המתנגד [עזרא – ע'ב'] כבר קיבלתי" (להלן: בקשת הפריסה ו- ההחלטה השנייה ,

בהתאמה ).

בחלוף יום נוסף, הודיע שלו כי אינו מתנגד לפריסת הפיצוי, שאז נעתר בית משפט השלום לבקשת הפריסה וקבע כי הפיצוי ישולם לקרן ב-15 תשלומים שווים החל מיום 1.12.2020. בית המשפט ציין כי החלטתו התקבלה בשים לב לטובת הציבור בכללותו ולאיתנותה הפיננסית של המשיבה (להלן: ההחלטה השלישית ).

4.

ביום 17.12.2020 עזרא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור נגד שלוש ההחלטות האמורות שעניינן בפריסת הפיצוי. בבקשתו טען כי ההחלטה הראשונה הייתה שגויה, לנוכח העובדה שלקרן אין כל סמכות להורות על פריסת תשלום הפיצוי; וכן כי בית משפט השלום התעלם מכך שבקשת הפריסה הוגשה שלא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ביחס להחלטה השלישית נטען כי אינה מנומקת, ולא ברור מנין לבית משפט השלום הסמכות לשנות את פסק דינו לאחר שקם מכסאו. בעניין זה הבהיר עזרא כי לא התקבלה הסכמת כלל הצדדים לתיקון פסק הדין – וזאת לנוכח ההתנגדות שהביע לפריסת הפיצוי. עוד נטען כי מאחר שלא ניתנה לעזרא זכות תשובה לבקשת הפריסה, ולעמותה כלל לא התאפשר להביע את עמדתה בנושא, הרי שההחלטה השנייה וההחלטה השלישית ניתנו אגב קיפוח זכותם הדיונית של המתנגדים.

ביום 1.2.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור, במסגרתו ניתנה לעזרא רשות ערעור אך ערעורו נדחה לגופו על כל חלקיו. בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה הדיון בבקשת הבזיון הפך לתיאורטי, וכי לא היה מקום להיעתר לה בהינתן דרך חלופית לאכיפת פסק דינו של בית משפט השלום. בהמשך לכך, צוין כי תכליתה של פקודת הבזיון היא אכפיתית-מניעתית, וכי תכלית זו התאיינה משהקרן לא התנגדה לפריסת הפיצוי. בית המשפט המחוזי ייחס משקל אף לכך שפריסת הפיצוי נעשתה בהסכמת בעלי הדין בהליך, בעוד המתנגדים "לא הפכו לבעלי דין לכל עניין ועניין". עוד הוער ביחס לערעור על ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה כי מדובר בהחלטות בעלות אופי טכני גרידא, וככאלה אין יסוד להתערבות בהן. לבסוף, נקבע כי אין מקום לערוך דיון תיאורטי בשאלת הסמכות לשינוי פסק הדין, שכן שאלה זו לא עמדה להכרעתו של בית משפט השלום.

5.

בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עזרא שב על עיקר טענותיו בבית המשפט המחוזי, והוסיף כי ההליך דנן מעורר שתי שאלות עקרוניות החורגות מעניינו האישי. האחת, נוגעת למעמדו של מתנגד להסדר פשרה בתובענה ייצוגית כבעל דין בהליך הייצוגי; השנייה, מעמדה של הקרן, ובפרט השאלה אם בעלי הדין רשאים לנהל עמה משא ומתן לאחר מתן פסק דין בתובענה הייצוגית.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה מאת המשיבים. חרף ניסיונו של עזרא לשוות לעניינו נופך כללי ועקרוני, בקשתו דנן נטועה כל כולה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ואינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש במקרה זה על מנת למנוע עיוות דין.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה אף לגופן של הטענות בשאלת מעמדו הדיוני של המתנגד להסדר פשרה. בעיית הנציג המאפיינת את ההליך הייצוגי בכל שלביו, מתעוררת ביתר שאת בשלב גיבוש הסדר הפשרה; שבו מתעורר חשש שהתובע הייצוגי ובא-כוחו יסכימו לפשרה על חשבון האינטרס של הקבוצה המיוצגת, מתוך מטרה לקדם אינטרסים אישיים. לכן, לעיתים ישנה חשיבות שבית משפט ישמע גם את העמדה של חברי קבוצה אחרים ביחס להסדר הפשרה, ולא רק את עמדתו של התובע הייצוגי (ע"א 7809/12 חזאן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה) , פסקה 14 (31.12.2013)); לצורך כך התווה המחוקק בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 את מנגנון ההתנגדות לפיו:

אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה, אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה, רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית, ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רשאים להגיש לבית המשפט, בכתב, בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בענין גמול ושכר טרחה שהוגשה לפי סעיף קטן (ז)(2)

ההתנגדות נועדה אפוא להבטיח את טובת הקבוצה המיוצגת בהסדר הפשרה המוצע, ולסייע לבית משפט לבחון באופן ביקורתי את ההסדר שהובא לאישורו; זאת במקרים המתאימים ובתנאי שאין המדובר בהתנגדות סרק. אולם, למרות תרומתו הפוטנציאלית של המתנגד לתועלת של חברי הקבוצה, הגשת ההתנגדות לא הופכת אותו לבעל דין בהליך ומעורבותו מוגבלת לגדרו של שלב אישור הסדר הפשרה. כך, למשל, המתנגד רשאי להשיג על החלטה הדוחה את התנגדותו, אך אין לראותו כבעל דין בהליך הייצוגי כולו (ראו החלטת רשמת בית המשפט העליון ב-רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי , פסקה 2 (3.5.2018)); בהתאם, למתנגד לא מוקנית זכות להתייחס לכל בקשה ובקשה שהוגשה בהליך הייצוגי, גם אם התנגדותו התקבלה. עם זאת, במקרים שבהם עמדת המתנגד עשויה לתרום לתועלת הקבוצה המיוצגת או לליבון מחלוקת שהתעוררה בשלב נפרד משלב אישור הסדר הפשרה, מטבע הדברים מוקנה לבית משפט שיקול דעת רחב והוא רשאי להורות למתנגד להגיש את התייחסותו.

סוף דבר

7.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ולא בלי התלבטות, אינני עושה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.